הכיווץ המדהים באלפא
הכיווץ המדהים באלפא
קטעים מתוך הספר "לא ייאמן כיצד האלפא התכווצה"
בהוצאת בי איי אם אליינס פרס
לארי אי סוודרו ואנדרו ל. ברקין 3 במרס 2015
תרגום מאנגלית: בועז אילון
במאמר הזה: הכיווץ המדהים באלפא, תחרות קשה יותר ויותר וגם קשה יותר ויותר להכות את הבנצ'מארקים
מספר המשקיעים שמנהלים פעילים צריכים לנצל כמו גם כמות הפראיירים שיש מתכווצת. אם אתה לא וורן באפט, האסטרטגיה המנצחת היא לא לשחק.
במאמרו המפורסם משנת 1991, "אריתמטיקה של ניהול פעיל," חתן פרס נובל ויליאם שארפ הסביר כי לפני עלויות, ניהול פעיל הוא משחק סכום אפס, ואחרי עלויות ועמלות זה משחק סכום-שלילי. הוא כותב: "כאשר נמדד כראוי, ניהול פעיל חייב להיות עם ביצועים נחותים מאשר ממוצע השוק בגובה ההוצאות ששולמו. ניתוחים אמפיריים שמנסים להפריך את העיקרון הזה, אשמים במדידה לא נכונה. "במילים אחרות, למנהלים פעילים חייבים להיות קורבנות אותם יוכלו לנצל כדי להצליח. מי בדיוק הם הקורבנות האלה?
הראיות הן שהקורבנות הם בדרך כלל משקיעים פרטיים. המחקר מצא כי, למשקיעים פרטיים ברחבי העולם מרוויחים פחות מאשר בנצ'מרקים סטנדרטיים כגון קרנות אינדקס בעלות נמוכה, עוד לפני חישוב עלויות או מסים.
כאשר הם סוחרים, מנצלים אותם משקיעים מוסדיים. בעוד שיש הבדלים גדולים בין התוצאות בקרב משקיעים פרטיים, אפילו הסוחרים הטובים ביותר מתקשים לכסות את העמלות. מעניין לציין, מחקר על ידי בראד ברבר וטרנס אודין ומצא כי לא את כל ביצועי החסר ניתן לייחס למסחר המופרז על ידי משקיעים פרטיים. בממוצע, משקיעים פרטיים נוטים לקנות מניות שעולות פחות ממוצע השוק ולמכור מניות עם ביצועים טובים יותר מממוצע השוק.
מאחר שאלפא הוא משחק סכום אפס, אם יש מפסידים, עוד לפני העלויות, חייבים להיות זוכים. מי הזוכים? הזוכים הם משקיעים מוסדיים, כגון קרנות נאמנות המנוהלות באופן פעיל. המחקר מראה כי על התשואה ברוטו, מנהלי קרנות פעילים מסוגלים לייצר אלפא תוך שהם מנצלים את ההתנהלות הגרועה של משקיעים פרטיים.
ג'ונתן ברק וז'ול ואן בינסברגן מחברי המחקר משנת 2013 "מדידת היכולת של תעשיית קרנות הנאמנות" מצאו כי קרן נאמנות ממוצעת מצליחה לחלץ כ -2 מיליון דולר לשנה מהשווקים הפיננסיים, ושהתועלת נשמרת כבר 10 שנים. ברק וואן בינסברגן חישבו: "קשה להסביר את הממצאים בסיבה אחרת מאשר קיומה של מיומנות ניהול כסף."
המחקר משנת 2000, "ביצועי קרנות נאמנות: פירוק אמפירי של היכולת לבחור מניות ספציפיות, סגנון, עלויות קנייה ומכירה ועמלות" על ידי ראס וורמרס מספק עדות נוספת למיומנות בחירת מניות ספציפית. וורמרס מצא כי על בסיס מותאם סיכון, למניות שמנהלים פעילים בחרו היו ביצועים טובים יותר מהבנצ'מרקים שלהם בשיעור של 0.7 אחוזים בשנה. יחד עם זאת, המשקיעים מרוויחים תשואות נטו ולא ברוטו. המחקר מגלה כי סך ההוצאות הכוללות, ולא רק את עמלות הניהול אלא גם עלויות המסחר, שוחקים את היתרונות הנובעים מכישורי בחירת מניות ומותירים את המשקיעים עם אלפא נטו שלילית. מה שהכלכלנים מכנים "השכרה כלכלית" הופכת למשאב נדיר (היכולת ליצור אלפא), לא למשאב בשפע (הון משקיע). זה מתרחש בדיוק כפי שהתאוריה כלכלית מנבאת שהוא צריך. בעוד שמשקיעים מוסדיים פעילים יכולים לנצל את ההתנהגות השגויה של המשקיעים הפרטיים, מנהלי הקרן מרוויחים את זה ולא המשקיעים בקרנות.
קישור למאמר המקורי
https://wealthmanagement.com/investment/incredible-shrinking-alpha