מהם אפיקי ההשקעה בהם אנו יכולים להשקיע את כספנו?

 

אפיקי ההשקעה הנזילים הקיימים הם:

 

ריבית שקלית

הצמדה למדד המחירים לצרכן

מטבע חוץ

מניות

סחורות

מהם מכשירי ההשקעה הקיימים?

 

מכשיר השקעה הוא כלי שבעזרתו אנחנו מבצעים את ההשקעה באפיק שבו בחרנו. להלן המכשירים הקיימים:

פיקדונות

תכניות חיסכון

מניות

מטח

ניירות ערך מסוג איגרות חוב

ניירות ערך מסוג מניות

ניירות ערך מסוג קרנות נאמנות

ניירות ערך מסוג תעודות סל

קופות גמל

מכשירים פיננסיים, אופציות וחוזים עתידיים

ניהול תיקים

 

פיקדונות

 

הפיקדון הנפוץ ביותר הוא פיקדון בריבית שקלית המוכר בשם "פק"מ". את הפיקדון ניתן לסגור לתקופות שונות. ניתן להפקיד לפיקדון לתקופות שונות: ליום, לשבוע, לחודש, לשלושה חודשים ולשנה.

 

קיימים פיקדונות הצמודים למטבע חוץ (פצ"מ), וכן פיקדונות הצמודים למדד כשהבנק מייעד

ומשווק אותם בעיקר לחברות ולעמותות.

 

פיקדון הצמוד בצורה כלשהי למניות. מכנים אותו "פיקדון מובנה" (סטרקצ'ר) ובו מקבל המשקיע הצמדה חלקית למדד מניות מסוים ועם זאת מובטחת לו קרן ההפקדה גם אם מדד המניות המסוים ירד בתקופת ההשקעה.

פיקדון הוא מכשיר השקעה שניתן בעזרתו להשקיע באפיקי השקעה השונים.

תכניות חיסכון

 

תכניות חיסכון הם פיקדונות לתקופה של שנתיים לפחות. התכנית השכיחה ביותר היא תכנית חיסכון צמודת מדד אך ניתן להפקיד גם בתכנית חיסכון שקלית או צמודה למטבע מסוים.

 

בעבר היו גם תכניות חיסכון הצמודות למדדי מניות וייתכן שהבנקים יחזרו להציע תכניות

כאלו. נזכיר גם את הפיקדונות המובנים. פיקדונות אלו הם בדרך כלל לתקופות של יותר

משנתיים וגם בהן יש הבטחה של קרן ההפקדה, כך שניתן להתייחס אליהם כאל תכניות

חיסכון.

 

כיום אין הבדל בין פיקדונות לתוכניות חסכון מלבד העובדה שתוכניות חיסכון הן לפחות לשנתיים.

 

כאמור, תכנית חיסכון היא מכשיר השקעה שניתן בעזרתה להשקיע באפיקי ההשקעה השונים.

 

איגרות חוב

 

איגרות חוב (אג"ח) הן למעשה הלוואה שנותן המשקיע למנפיק האיגרת. הרווח הגלום באיגרת חוב (תשואה) מורכב משני חלקים:

1. 1. ריבית המשולמת על איגרת החוב.
2. 2. רווח (או הפסד) הון.

 

לדוגמה, אג"ח לשנה אחת המשלמת ריבית של  4%  ונסחרת במחיר 100. תנאי האג"ח מבטיחים לרוכש אותה החזר בתום שנה בשער של  104 (קרן ההפקדה + ריבית).

 

אם אין שינויים כלשהן, יעלה מחיר האג"ח בהדרגה במהלך השנה עד שיגיע למחיר הפדיון.

אם הרווח הגלום באג"ח צריך להשתנות, למשל במצב של שינוי בגובה הריבית במשק, ישתנה מחיר האג"ח כדי להתאימו לרווחיות החדשה.

 

אם התשואה צריכה להיות גבוהה יותר, למשל 5%, ירד מחיר האג"ח ל-99 וכך התשואה תהיה יהיה 5% בקירוב. במקרה זה למי שירכוש את האג"ח  במחיר של 99 יהיה רווח הון בשיעור של 1%.

 

אם התשואה צריכה להיות נמוכה יותר, למשל 3%, יעלה מחיר האג"ח ל-101 וכך התשואה תהיה 3% בקירוב. במקרה זה למי שירכוש את האג"ח במחיר של 99 יהיה הפסד הון בשיעור של 1%. מכאן ניתן לבנות נוסחה פשוטה להרכב התשואה:

 

תשואה (שנתית) = ריבית (שנתית) + רווח או הפסד הון (לשנה)

 

כאשר משתמשים במילים תשואה או ריבית נהוג להתייחס במונחים שנתיים, ניתן לומר כי

משמעות הנוסחה היא שאת התשואה ניתן לחשב בקירוב על ידי חיבור הריבית המשולמת ורווח (או הפסד) ההון הממוצע לשנה, כלומר סך רווח (או הפסד) ההון חלקי מספר השנים.

 

 

 

 

כך למשל תזרים של אג"ח לשנתיים הנסחרת בשער 99 המשלמת ריבית של 4% לשנה יהיה כדלהלן:

 

שער קנייה       תשלום בתום השנה הראשונה               תשלום בתום השנה השנייה

 

99                             4                                         104 (תשלום הקרן ועוד הריבית)

 

במקרה זה, רווח ההון של אחוז אחד לתקופה של שנתיים, יתרום לתשואה השנתית כחצי אחוז, או אם נחזור לנוסחה שרשמנו:

 

ריבית              רווח הון מחולק למספר השנים                      תשואה

 

4%            +                      0.5%                     =              4.5% לשנה בקירוב

 

החישובים שלעיל אינם מדויקים אך הם מסייעים להבין כיצד פועלות אג"ח, ומבהירים את חשיבות אורך חיי האג"ח על התנהגותה ושינוי השער שלה כתוצאה משינוי בתשואה לפדיון.

 

נחזור לאג"ח שהתשואה והריבית שלה עומדות על 4% אך הפעם נבחן כיצד ישתנה מחיר האג"ח כתוצאה משינוי בתשואה. תזרים האג"ח יהיה כדלהלן:

 

שער קנייה           תשלום בתום השנה הראשונה       תשלום בתום השנה השנייה

 

100                                    4                            104 (תשלום הקרן ועוד הריבית)

 

עתה, בואו ונניח כי התשואה של האג"ח הזה עולה ל-5%. כדי להתאים לרווח של 5% בשנה ירד שער האג"ח בכ-2%, כך שהתזרים שלנו יהיה:

 

שער קנייה           תשלום בתום השנה הראשונה        תשלום בתום השנה השנייה

 

98                                      4                            104 (תשלום הקרן ועוד הריבית)

 

משמעות החישוב הוא שעליית התשואה בשיעור של אחוז אחד גרם לירידת שער של כ-2%.

באופן דומה, אם תשואת האג"ח יורדת ל-3% בלבד יעלה מחיר האג"ח לכ-102 כדי להתאים לתשואה של 3%.

 

מסקנה – שינוי בתשואה (באג"ח בריבית קבועה), בשיעור של %X, עשוי לגרום לשינוי של    X כפול מספר השנים בשער האג"ח.

 

מונחים באיגרות חוב

 

פארי – אג"ח נסחרת ב"פארי" אם לא גלום במחיר שלה רווח או הפסד הון. אג"ח יכולה להיסחר בפארי גם אם מחירה שונה מ-100 אם נצברה ריבית ממועד התשלום האחרון או בגלל הצמדה שמתאימה את שער 100 למדד הרלוונטי אליו צמודה האג"ח.

אג'יו – אג"ח נסחרת באג'יו (פרמיה) אם מחירה מגלם הפסד הון.

דיסאג'יו – אג"ח נסחרת בדיסאג'יו (ניכיון) אם מחירה מגלם רווח הון.

ערך מתואם – של אג"ח הוא שווי האג"ח אם היה נסחר בפארי.

פדיון לשעורים – אג"ח שבה קרן ההפקדה משולמת בחלקים, במועדים קבועים ולא בתשלום אחד.

דירוג איגרות חוב – ציון באותיות לועזיות שבו נותנת החברה המדרגת ציון המבטא הערכה של סיכון אי-תשלום של האג"ח. הדירוג הגבוה ביותר הוא ,AAA אחריו AA וכך הלאה עד לדירוג D המבטא חשש ממשי לגבי תשלומי הריבית ו/או הקרן של האג"ח.

אג"ח קונצרני – אג"ח שאינן מונפקות על ידי המדינה.

תשואה ברוטו – התשואה לפני תשלום מס.

תשואה נטו – התשואה לאחר תשלום מס.

ברוטו יחסי – התשואה של אג"ח מנקודת ראותו של גוף הפטור ממס (כגון קרן השתלמות או עמותה). הפטור ממס הוא רק על הזמן שמחזיקים את האג"ח ולא על הריבית שנצברה לפני הקנייה. ברוטו יחסי בודק מהי התשואה "נטו" לגוף הפטור, כלומר מהי התשואה בניכוי המס לתקופה שהגוף לא החזיק באג"ח ועל כן גם לא היה פטור ממס.

מקדם התשואה – אחוז השינוי בתשואת האג"ח כתוצאה משינוי של אחוז אחד במחירו.

 

הגורמים המשפיעים על התשואה של איגרות חוב

 

1. 1. מסלול ההצמדה – כאשר אג"ח מונפקת למשקיעים נקבע גם אם החזר החוב יהיה צמוד למדד, לשער מטבע כלשהו או ללא הצמדה (שקלי). אג"ח שקליות יהיו בדרך כלל בעלות תשואה גבוהה מאגרות חוב דומות הצמודות למדד. באופן דומה תשואה של אג"ח צמודה למדד עשויה להיות שונה מאג"ח דומה הצמודה לשער הדולר או למטבע אחר.

 

2. 2. סיכון אי-תשלום – קורה לעתים כי ההלוואה שניתנה אינה מוחזרת בגלל חוסר יכולתו של המנפיק לשלם את חובו. ככל שסיכון זה, כפי שמעריכים אותו המשקיעים גדול יותר, ידרשו המשקיעים תשואה גבוהה יותר כפיצוי על הסיכון שהם נוטלים.(פרמיית הסיכון).

בדרך כלל אג"ח ממשלתיות נחשבות בעלות סיכון אי-תשלום נמוך אבל כבר קרה יותר  מפעם אחת שממשלה לא יכלה לעמוד בתשלומי האג"ח (בעשור האחרון אירוע שכזה התרחש ברוסיה ובארגנטינה).

 

3. 3. זמן לפדיון – איגרות לתקופות שונות עשויות להניב תשואות שונות. בדרך כלל, ככל שהאג"ח ארוכה יותר התשואה הגלומה בה תהיה גבוהה יותר. גרף המתאר את התשואה לכל זמני הפדיון של איגרות החוב נקרא "עקום התשואות לפדיון".

 

4. 4. הטבות הגלומות בתנאי האג"ח – במקרים רבים מונפקות אג"ח עם זכויות שונות.

הדוגמה השכיחה ביותר היא זכות המרה למניה. אג"ח של חברה שיש לה זכות המרה למניות של אותה החברה, מיטיבה עם המשקיע, כיוון שהיא מספקת לו הזדמנות לעשיית רווחים גדולים יותר אם מחיר המניה יעלה. האפשרות לעשיית רווחים גדולים נובעת מהזכות להחליף את האג"ח במניה.

 

עליית שער המניה לפחות בשיעור מסוים, תגרום לכך שהאג"ח תתנהג כמו מניה.

זכות גלומה נוספת עשויה להיות קבלת בררת הצמדה בין שני מסלולים, לדוגמה בין הצמדה שקלית להצמדה דולרית.

5. 5. התנאים מגבילים העשויים לפגוע בכדאיות ההשקעה – המגבלה הנפוצה ביותר היא זכות לפדיון מוקדם של מנפיק האג"ח (מסוג קולבלcallble ). אג"ח כאלה מונפקות בדרך כלל לתקופות ארוכות של עשר עד שנים עשר שנים ומבטיחות ריבית ותשואה גבוהות שעשויות להגיע ל-13% לשנה. קונה האג"ח מחויב להשקיע את כספו עד סוף חיי האג"ח בריבית גבוהה יחסית לריביות הנהוגות בשוק, אולם מנפיק האג"ח יכול להחליט להחזיר את חובו קודם לתקופת הפדיון המקורית.

 

במצב של ירידת ריבית יעדיף המנפיק להחזיר את הכספים למשקיע (לעשות קול על האג"ח) בתוספת הריבית שנצברה עד מועד התשלום בפועל. אם נזכור כיצד עשויות לעלות שערי

 

אג"ח הארוכות כתוצאה מירידת ריבית נבין כי אם המנפיק השקיע את הכספים באג"ח סחירות לזמן ארוך, רווחי ההון שהוא יכול להשיג עשויים להיות גבוהים בהרבה מהריבית ששילם.

 

לחלופין, במצב של עליית ריבית יעדיף המנפיק להשאיר את האג"ח ולא לפדות אותה.

 

באג"ח כאלה מוותר המשקיע מראש על שתי זכויות חשובות. הראשונה, העדר סחירות לעומת אג"ח רגילה שניתן למכור אותה בכל עת. השנייה, חובתו להישאר עד סוף התקופה כאשר למנפיק יש זכות לפדיון מוקדם על פי שיקול דעתו.

 

6. 6. סחירות – לעתים אג"ח דומות נבדלות ברמת הסחירות שלהן. במצב זה האג"ח הסחיר יותר יגלם תשואה נמוכה יותר. במילים אחרות, המשקיעים ידרשו פיצוי על סחירות נמוכה יותר בתשואה גבוהה יותר. ניתן להתייחס לסחירות גבוהה כהטבה הגלומה בתנאי האג"ח ולסחירות נמוכה כתנאי מגביל.

 

אג"ח היא גם מכשיר השקעה שבו ניתן להשקיע באפיקים השונים. אנו נבחר באג"ח דולרי כדי לקבל השקעה צמודה לדולר וכך גם לגבי אג"ח צמוד מדד או שקלי. בחו"ל יש אג"ח שהן צמודות למחיר הזהב ולמחיר סחורות אחרות. אג"ח להמרה מאפשרות  לבצע השקעה הצמודה למניה.

 

סוגי איגרות חוב ממשלתיות

איגרות חוב שקליות

 

מק"מ – מלווה קצר מועד. זהו מלווה ממשלתי לתקופה של עד שנה אחת, שאינו נושא ריבית. תשואת המק"מ מורכבת מרווח הון בלבד, כלומר קונים את המק"מ בשער נמוך

מ-100 ובפדיון נפדה המק"מ בשער 100.

 

להלן נוסחת החישוב של תשואת המק"מ:

 

X  = שער המק"מ

= n מספר הימים לפדיון

n /365

תשואת המק"מ      =            / X) 100)

 

כך לדוגמה מק"מ שנרכוש בשער 95 ל-365  ימים יהיה בתשואה של

 

1.0526  =  95  /  100

כלומר 5.26%

בניגוד לכל ניירות הערך האחרים ההתחשבנות הכספית במק"מ ובאיגרות חוב היא ביום שלאחר ביצוע הפעולה. כך נשלם עבור קניית מק"מ ביום שלאחר הקנייה ונקבל את התמורה ביום שלאחר המכירה. כך גם התמורה הכספית של מק"מ הנפדה ביום שלישי תתקבל ביום רביעי. בהדרגה מתוכננים גם המניות, אג"ח להמרה ותעודות סל לעבור לסליקה של T+1 בדומה לאיגרות החוב והמק"מ.

 

ממספר המק"מ ניתן ללמוד על זמן הפדיון שלו כאשר יום הפדיון הוא תמיד ביום שלישי וההתחשבנות הכספית היא יום אחרי, כלומר ביום רביעי. הספרה הראשונה היא חודש הפדיון, השנייה היא השבוע בחודש שבו נפדה המק"מ והשלישית היא שנת הפדיון.

 

כך למשל מק"מ 118 ייפדה בשבוע הראשון של ינואר 2008 ומק"מ 1037 ייפדה בשבוע השלישי של אוקטובר 2007.

 

גילון – זוהי אג"ח שאינה צמודה (שקלית) לתקופה של עד 25 שנים, בריבית משתנה אחת לשלושה חדשים (בפועל אורך חיים של עד 10 שנים).

 

הריבית נקבעת בכל רבעון לשלושת החודשים הבאים על פי ממוצע ריבית המק"מ לשלושה חודשים ועד לשנה בעשרת ימי המסחר הקודמים ליום קביעת הריבית.

 

אם הריבית השנתית שנקבעה היא X יהיה תשלום הריבית הרבעוני שורש רביעי של הריבית השנתית, כך שבחישוב של ריבית דריבית תתקבל  ריבית בשיעור X. לדוגמה ריבית שנתית של 5% תזכה את המחזיק בגילון  בריבית על פי החישוב הבא:

 

0.25

1.0122      =             1.05

כלומר 1.22% לרבעון.

 

לאורך חיי הגילון יש חשיבות מועטה לעומת אג"ח בריבית קבועה. הסיבה לכך היא שבאג"ח בריבית משתנה יתואם שינוי בתשואה בקביעת ריבית אחרת ביום קביעת הריבית בעוד שבאג"ח בריבית קבועה תותאם התשואה על ידי השינוי בשער בלבד.

 

אג"ח מסוג  גילון, בדומה לאג"ח אחרות שהן בריבית משתנה, הן תנודתיות פחות מאשר אג"ח ארוכות בריבית קבועה.

 

שחר – זוהי אג"ח שקלית בריבית קבועה לתקופה של עד 30 שנים (היום השחר הארוך ביותר הוא לתקופה של 9 שנים). אג"ח מסוג שחר משלמת את הריבית שנקבעה בהנפקת האג"ח פעם אחת בשנה.

 

דוגמה לאג"ח שחר 2681 נכון לסוף יום 2006. 2. 6

מחיר האג"ח – 126.6

ריבית – 10% לשנה

מועד פדיון – 31.5.2012

תשואה – 6.13%

הסבר – לאג"ח זו ריבית גבוהה יותר מן התשואה והיא נסחרת באג'יו, כלומר גלום בה             הפסד הון.

איגרות חוב צמודות מדד

 

גליל –  זוהי אג"ח הצמודה למדד בריבית קבועה המונפקת לתקופה של עד 30 שנים (היום הגליל הארוך ביותר הוא ל-15 שנים).

 

איגרות חוב צמודות לשער הדולר

 

גלבוע –  זוהי אג"ח בריבית משתנה הצמודה לשער הדולר. בנק ישראל הפסיק להנפיק אג"ח מסוג גלבוע כך שנותרה איגרת אחת בלבד שמועד פדיונה 24 בינואר 2010.

 

מח"מ (משך חיים ממוצע)

 

זהו אורך החיים הממוצע של אג"ח. חלק מהאג"ח משולם במהלך התקופה כריבית ולעתים גם כפדיון לשיעורים. מח"מ הוא אורך החיים הממוצע של אג"ח המחושב כממוצע של התקבולים בשכלול הזמנים שלהם.

 

לדוגמה, אג"ח לשנתיים הנושאת ריבית של 5%. עבור קנייה בשער 100 נקבל 5 בתום השנה הראשונה ו-105 בתום השנה השנייה.

 

המח"מ  המקורב הוא                   1.95 שנים = 110/ 2*1+105*5

 

בחישוב מדוייק של המח"מ מחשבים את אורך החיים הממוצע של התשלומים המהוונים ולא הנומינלים כפי שהוסבר בדוגמא ומחלקים בסך התשלומים המהוונים שהם שער האג"ח.

 

המח"מ משמש בהערכת שיעור השינוי במחיר האג"ח כתוצאה משינוי של אחוז אחד בתשואה. בחישוב מקורב ישתנה שער האג"ח בריבית קבועה בגובה שינוי התשואה כפול המח"מ.

 

עקום התשואות

 

גרף המתאר את תשואות האג"ח בזמני הפדיון השונים. עקום תשואות משמש אותנו בהערכות שונות. דוגמה לשימוש מעשי הנעשה בעקום הוא תחזית האינפלציה. כאשר נפחית את התשואה של אג"ח צמודה למדד לשנה מהתשואה של אג"ח שקלית לשנה נקבל את הערכת המדד כפי שצופים אותה המשקיעים בשוק ההון. באופן דומה נוכל לבדוק מהי תחזית שוק ההון לעליית מדד לשנתיים, לשלוש או לכל תקופה אחרת שיש תשואות שקליות וצמודות מדד עבורה.

 

המבנה העתי של עקום התשואות

 

תאוריית הציפיות – תאוריה הגורסת כי שיעורי הריבית לטווח ארוך משקפים את ציפיות המשקיעים לשינוי עתידי בריבית. התיאוריה מניחה כי למשקיעים אדישות לסיכון והם אינם דורשים פיצוי על השקעה ארוכה יותר. אם לדוגמה התשואה של אג"ח לשנתיים היא 4% והתשואה של אג"ח לשלוש שנים היא 5% כי אז ניתן לגזור את ציפיות הריבית שיהיו בעוד שנתיים לתקופה של שנה על פי החישוב הבא:

3

תשואה של 5% לשלוש שנים היא רווח של  1.1576  =   1.05, כלומר 15.76%.

 

התשואה לשנתיים היא 4% ומכאן שהרווח לתקופה של שנתיים הוא

 

2

1.0816   =     1.04, כלומר 8.16%

 

 

מכאן  שציפיות השוק לתשואה שתהיה בעוד שנתיים לתקופה של שנה אחת הם:

1.07 =  1.0816 / 1.1576, כלומר 7%.

 

תיאוריית פרמיית הנזילות – משקיעים ידרשו פרמיית סיכון כפיצוי על זמן החזקת האיגרת.

עקום תשואות "נורמלי" עולה משמאל לימין, כלומר ככל שהטווח לפדיון ארוך יותר התשואה

הגלומה גבוהה יותר. בתקופות מסוימות אנו עדים לעקום תשואות "שטוח", כלומר התשואה הגלומה באג"ח הקצרות דומה לזו של האג"ח הארוכות. לעקום תשואות שיורד משמאל לימין, כלומר למצב שבו התשואות של האג"ח הארוכות נמוכות יותר מאשר של האג"ח צרות. שני מצבים אלו מתרחשים כאשר המשקיעים מעריכים שהריבית צפויה בעתיד לרדת.

 

תאוריית פילוח שווקים (תאוריית הסגמנטציה) – התאוריה מניחה כי לכל משקיע טווח השקעה שונה וצרכים שונים שהביקוש וההיצע שלהם יקבעו את מחירי האג"ח ותשואותיהן. על פי תיאוריה זו השווקים אינם משוכללים. כך למשל עשויות קופות הגמל וקרנות הפנסיה, שיש להן צבירות גדולות, להוריד את התשואות בטווח הפדיון שבו הן משקיעות.

 

באופן דומה פדיונות גדולים בקופות עשויים לגרום לירידת מחיר ולעליית התשואות באותו טווח לפדיון שבו משקיעים הקופות.

 

איגרות חוב להמרה

 

אג"ח הניתנות להמרה מונפקות על ידי חברות כך שמצד אחד הן איגרות חוב ומצד שני ניתנת למחזיק האג"ח זכות להמיר את האג"ח במניה של החברה. כדי לבצע המרה יש לתת הוראה עד שלושה ימים לפני הפדיון או הפדיון החלקי.

 

יחס המרה – כמות ערך נקוב (ע"נ) של אג"ח הנדרשת כדי לקבל מניה אחת. יחס ההמרה הוא באחוזים, כך לדוגמה יחס המרה של 400% משמעותו כי ניתן להחליף 4 אג"ח להמרה למניה אחת.

 

פרמיית המרה מידית – חישוב של תוספת התשלום באחוזים עבור המניה כאשר קונים אותה דרך האג"ח והמרתה לעומת קנייה ישירה של המניה. פרמיית ההמרה המידית מחושבת באופן הבא: כמות ע"נ של האג"ח הנדרש להמרה כפול שער האג"ח חלקי שער המניה.

 

כיצד תתנהג איגרת חוב להמרה בעת שינויי שער המניה?

 

במצב של ירידת שערי המניה תקטן כדאיות ההמרה וכך תהיה האג"ח "במסלול האג"חי" שלה ותתנהג כמו אג"ח רגילה. אולם במצב של עליית שער המניה, החל משיעור מסוים, תגבר הכדאיות של המרה למניה ובשלב מסוים עשויה האג"ח להתנהג בדומה למניה, כך שכל עלייה או ירידה בשער המניה תגרום לשינוי בשיעור דומה בשער האג"ח.

 

להלן הליך בדיקה היכולה לסייע במיקום מסלול האג"ח:

 

בשלב הראשון נבדוק את תשואת האג"ח.

 

תשואה סבירה או גבוהה ביחס לאג"ח דומות = מסלול אג"ח.

תשואה נמוכה או שלילית = מסלול מנייתי.

 

בשלב השני אם האג"ח היא במסלול המנייתי ניתן לבדוק את פרמיית ההמרה:

פרמיית המרה שלילית = המרה מידית (בפועל עשוי לחול רק לקראת סוף חיי האג"ח).

פרמיית המרה חיובית = המרה עתידית.

 

מניות

 

קניית מניה היא רכישה של חלק מהבעלות על חברה שאת מניותיה אנו קונים. חברות רבות מנפיקות מניות במטרה לגייס כספים לצורך פעילויות של החברה, כגון מחקר ופיתוח, ביצוע השקעות וכניסה לשווקים חדשים.

 

מי שקונה מניות של חברה זכאי לקבל את חלקו בחלוקת הרווחים (קבלת דיבידנדים) כשותף ולהצביע באספות החברה על פי המשקל היחסי של המניות שברשותו. עם זאת, אם יורד

מחיר מניות החברה, יורד ערך השקעתו והוא עשוי אף לאבד את כל השקעתו במקרה שהחברה פושטת רגל.

 

מתהליך הנפקת המניות ועד למסחר בהן

 

שוק ראשוני – זהו השלב שבו מוצעות ניירות הערך לציבור. החברה מחויבת בהוצאת תשקיף ומשקיעים המוצאים כי רכישת המניה כדאית מעבירים את הצעות הרכישה באמצעות חבר בורסה.

 

שלב זה הוא קצר יחסית אך בו עיקר התרומה לפעילות החברה מבחינה כלכלית שכן אם החברה תפעל נכון יהיו כספי ההנפקה מנוע הצמיחה שלה.

 

למעשה מלבד ענייני תדמית והאפשרות להנפיק מניות נוספות בעתיד, אין חשיבות רבה להתנהגות מחיר המניה אחרי ההנפקה מבחינת הפעילות העסקית של החברה המנפיקה.

 

רוב ההנפקות מובטחות על ידי חתם שתפקידו להבטיח את הצלחת ההנפקה. החתם מתחייב, תמורת עמלה, לרכוש את המניות שלא יירכשו על ידי הציבור.

 

שוק משני – אחרי ההנפקה מתחילה המניה להיסחר באופן שוטף. זהו השוק המשני.

היתרונות של ההנפקה בבורסה הם שניתן באמצעותה להגיע למספר גדול של משקיעים, כך שמספר גדול של משקיעים יוכל לרכוש מניות ונוסף על כך, לכל משקיע תהיה האפשרות לממש את השקעתו ולהעבירה לאחר במקרה של מימוש הרווח ובמקרה של חיתוך ההפסד.

 

למהלך המסחר אין חשיבות כלכלית ובעצם מניות עוברות ממשקיע למשקיע בצורה שאינה תורמת לפעילות הכלכלית של החברה.

 

הגורמים המשפיעים על כדאיות ההשקעה במניות

 

ביצועי החברה – ההתפתחויות העסקיות בחברה כולל מוצרים חדשים, שווקים חדשים,  מתחרים, נתח שוק, עלויות, גורמי ייצור וכדומה.

 

גורמים כלכליים – גאות כלכלית או שפל בענף הספציפי שבו פועלת החברה כמו גם במצב המשק כולו, התפתחויות בשוק העבודה, מדיניות ממשלתית וכדומה.

 

שער הריבית – לשער הריבית השפעה מהותית על שוקי המניות. מצד המשקיעים יורדת כדאיות ההשקעה במניות כאשר שער הריבית חסר הסיכון הוא גבוה. מצד הערכת השווי גורמת העלאת הריבית לעלייה בהוצאות המימון של החברות ובדרך זו מקטינה את רווחיותן ואת הערכת השווי שלהן.

 

טעמי משקיעים והשפעות פסיכולוגיות – העדפות המשקיעים משפיעות על החלטות קנייה או מכירה. בתחילת העשור גרמה ההתלהבות מהתפתחות הטכנולוגיה והאינטרנט לעליות שערים לא הגיוניות במחירי מניות החברות. עליות אלו היו מעל ומעבר לשווי הכלכלי שלהן. בין ההשפעות הפסיכולוגיות ניתן למצוא את תופעת העדר במכירות ובקניות מסיביות וללא התייחסות לשווי הכלכלי.

 

סביבה מדינית-ביטחונית – להתפתחויות פוליטיות ו/או ביטחוניות, שבין היתר מגבירות או מקטינות את רמת אי-הוודאות, יש השפעה רבה על המשקיעים והן יכולות להשפיע עליהם  בהחלטותיהם.

 

מדד תל אביב 25 (מדד המעו"ף)

 

מדד המניות המוביל של הבורסה, המתפרסם מאז 1992 (תחילה תחת השם "מדד המעו"ף"). המדד כולל את 25 המניות בעלות שווי השוק הגדול ביותר, שנכללות בין 75 המניות הסחירות ביותר בבורסה. השיעור המינימלי של החזקות  הציבור במניות של המדד הנ"ל לחברות במדד הוא 20%, והשווי המינימלי של החזקות הציבור הוא 400 מיליון שקל.

 

המשקל המרבי של כל מניה במדד מוגבל ל-9.5%, כדי לצמצם את ההשפעה של תנודה במניה בודדת על המדד כולו. המדד מהווה גם נכס בסיס לאופציות הנסחרות בבורסה.

 

המדד מחושב מדי 30 שניות לכל אורך יום המסחר בבורסה, החל מהשעה 9.00 בבוקר. הרכב המדד מתעדכן פעמיים בשנה, בחודש ינואר ובחודש יולי. מדד ת"א  25 החל להתפרסם בתאריך  1.1.1992 לפי בסיס של 100.

 

חברות המבצעות רישום כפול מניותיהן יכולות להצטרף למדד תוך 14 יום ממועד רישומן בתל אביב. זאת בתנאי ששווי השוק שלהן גבוה ב-10% משווי המניה ה-25 שבמדד ושמחזור המסחר היומי הממוצע שלה בחו"ל גבוה מ-300,000 דולר.

 

 

 

מדד תל אביב 75

 

מדד ת"א75  כולל את 75 המניות בעלות שווי השוק הגדול ביותר, לאחר מניות ת"א 25, הנכללות בין 200 המניות הסחירות ביותר בבורסה. שיעור החזקות הציבור המינימלי לחברות במדד הוא 15%, והשווי המינימלי של החזקות הציבור הוא 400 מיליון שקל. הרכב המדד מתעדכן פעמיים בשנה, בחודש פברואר ובחודש אוגוסט. מדד ת"א75  הבסיסי הוא 300 (זהה למדד ת"א 100 בתאריך 31.12.1998).

 

חברות המבצעות רישום כפול יכולות להצטרף למדד תוך 14 יום ממועד רישומן בתל אביב. זאת בתנאי ששווי השוק שלהן גבוה ב-10% משווי המניה ה-100 שבמדד ושמחזור המסחר היומי הממוצע שלה בחו"ל גבוה מ-100,000 דולר.

 

 

מדד תל אביב 100

 

מדד ת"א 100 כולל את מניות ת"א25  ומניות ת"א75 . המדד החל להתפרסם ב-1.1.1992 לפי בסיס של 100. הרכב המדד מתעדכן פעמיים בשנה,בתחילת ינואר ויולי. המדד מתעדכן מדי 30 שניות לכל אורך יום המסחר.

 

מדד מניות היתר

 

מניות שאינן כלולות במדד ת"א 100. כיום נסחרות בבורסה כ-500 מניות יתר.

 

מדד יתר 50

 

מדד יתר 50, שהחל להתפרסם בינואר 2005, כולל את 50 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה אחרי מניות ת"א 100.

 

שיעור החזקות הציבור המינימלי לחברות הנכללות במדד הוא 15%, והשווי המינימלי של החזקות הציבור הוא 40 מיליון שקל. המניות חייבות להימנות על 200 המניות הסחירות

 

ביותר בבורסה. המשקל המרבי של מניה בודדת במדד מוגבל ל-15%. הרכב המדד מתעדכן פעמיים בשנה, בתחילת ינואר ויולי. המדד מתעדכן מדי 30 שניות לכל אורך יום המסחר.

 

חברות המבצעות רישום כפול יכולות להצטרף למדד תוך 14 יום ממועד רישומן בתל אביב. זאת בתנאי ששווי השוק שלהן גבוה ב-10% משווי המניה ה-30 ממניות היתר ושמחזור המסחר היומי הממוצע שלהן בחו"ל גבוה מ-100,000 דולר.

 

מדד יתר 150

 

מדד המורכב מ-150 מניות "יתר" בעלות שווי השוק הגבוה ביותר מבין 350 המניות הסחירות ביותר בבורסה. הרכב המדד מתעדכן פעמיים בשנה, בתחילת ינואר ויולי.

 

מדד תל אביב נדל"ן 15

 

מדד ת"א נדל"ן 15, שהחל להתפרסם בינואר 2005, כולל את 15 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בענף "נדל"ן ובינוי", וכן בחברות השקעה שמרבית הכנסותיהן נובעות מתחום הנדל"ן.

 

שיעור החזקות הציבור המינימלי לחברות במדד הוא 15%,  והשווי המינימלי של החזקות הציבור הוא 80 מיליון שקל. המניות חייבות להימנות על 200 המניות הסחירות ביותר בבורסה. המשקל המרבי של מניה בודדת במדד מוגבל ל-15%. הרכב המדד מתעדכן פעמיים בשנה, בתחילת ינואר ויולי. המדד מתעדכן מדי 30 שניות לכל אורך יום המסחר.

 

חברות המבצעות רישום כפול יכולות להצטרף למדד תוך 14 יום ממועד רישומן בתל אביב. זאת בתנאי ששווי השוק שלהן גבוה ב-10% משווי המניה ה-15 בתחום הנדל"ן ושמחזור המסחר היומי הממוצע שלהן בחו"ל גבוה מ-100,000 דולר.

 

מדד תל אביב פיננסים 15

 

מדד ת"א פיננסים 15, שהחל להתפרסם בינואר 2005, כולל את 15 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בתחום הפיננסים: מניות הנכללות בענפים "בנקים מסחריים", "בנקים למשכנתאות", "חברות ביטוח" ו"שירותים פיננסיים".

 

שיעור החזקות הציבור המינימלי לחברות במדד הוא 15%, והשווי המינימלי של החזקות הציבור הוא 80 מיליון שקל. המניות חייבות להימנות על 200 המניות הסחירות ביותר בבורסה. המשקל המרבי של מניה בודדת במדד מוגבל ל-15%. הרכב המדד מתעדכן פעמיים בשנה, בתחילת ינואר ויולי. המדד מתעדכן מדי 30 שניות לכל אורך יום המסחר. חברות המבצעות רישום כפול יכולות להצטרף למדד תוך 14 יום ממועד רישומן בתל אביב.

זאת בתנאי ששווי השוק שלהן גבוה ב-10% משווי המניה ה-15 בענף פיננסים ושמחזור המסחר היומי הממוצע שלהן בחו"ל גבוה מ-100,000 דולר.

 

מדד תל-טק

 

מדד תל-טק מורכב ממניות של חברות עתירות טכנולוגיה מתחומי האלקטרוניקה, המחשבים, מדעי החיים וכן ממניות של קרנות הון סיכון וחברות השקעה שעיקר הכנסותיהן

 

או שוויין נובעים מתחומים אלה. המדד משוקלל, בדומה למדדי בורסה אחרים, על פי שווי שוק. השווי המינימלי הנדרש מחברה על מנת שתיכלל ב"תל-טק" הוא 80 מיליון ש"ח.

 

המשקל המרבי של מניה בודדת מוגבל ל-7.5%. זאת על מנת לצמצם את השפעת המניות ה"כבדות" על המדד. המדד מתעדכן ומתפרסם בסוף כל יום מסחר.

 

מדד תל-טק 15

 

מדד תל-טק 15 כולל את 15 מניות הטכנולוגיה הגדולות ביותר במדד "תל-טק". המדד תורם להגברת החשיפה של חברות הטכנולוגיה לציבור המשקיעים ומשמש גם Benchmark למנהלי תיקים וקרנות המשקיעים בתחום ההיי-טק. שיעור החזקות הציבור המינימלי לחברות במדד הוא 15% והשווי המינימלי של החזקות הציבור הוא 80 מיליון שקל. המניות הנכללות במדד חייבות להימנות על 200 המניות הסחירות ביותר בבורסה. המשקל המרבי של מניה בודדת במדד מוגבל ל-9.5%. הרכב המדד מתעדכן  פעמיים בשנה, בתחילת ינואר ויולי. המדד מתעדכן מדי 30 שניות לכל אורך יום המסחר.

חברות המבצעות רישום כפול יכולות להצטרף למדד תל-טק 15 תוך 14 יום ממועד רישומן בתל אביב. זאת בתנאי ששווי השוק שלהן גבוה ב-10% משווי המניה ה-15 במדד ושמחזור המסחר היומי הממוצע שלה בחו"ל גבוה מ-100,000 דולר.

 

מדד דאו ג'ונס

 

מדד של 30 המניות הגדולות בארה"ב שבו מרוכזות מניות תעשייה רבות.

 

מדד נאסד"ק

 

מדד של בורסה גדולה בארה"ב שבה מתבצע המסחר בצורה ממוחשבת. במדד זה ריכוז גבוה של מניות טכנולוגיה.

 

מדד אס אנד פי

 

מדד בארה"ב שבו יש ריכוז גבוה של מניות מתחום הפיננסים, בעיקר מניות של בנקים וחברות ביטוח.

 

מניות הן גם אפיק השקעה וגם מכשיר השקעה, זאת כיוון שניתן להשקיע ישירות במניות על ידי קנייה ישירה שלהן.

 

תעודת סל או ETF – Exchange Traded Fund

מכשיר השקעה ה"מחקה" מדדי מניות ונכסי בסיס נוספים. תעודת סל מאפשרת למשקיעים לרכוש סל סחיר של ניירות ערך הכלולים במדדים, וכך ל"היצמד" לביצועי המדדים בקלות ובעלות נמוכה יחסית.

תעודות הסל נסחרות בבורסות הגדולות בעולם כבר למעלה מעשר שנים ומכונות באנגלית Exchange Traded Funds ((ETF. בורסת Amex בארה"ב, החלוצה בתחום, השיקה את ה"ספיידר", ה-ETF הראשון בעולם, ה"מחקה" את התנהגות מדד S&P 500, כבר ב-1993.

מאוחר יותר הושקו גם ה-Diamond, ה"מחקה" את מדד הדאו ג'ונס וה-QQQ של נאסד"ק, ה"מחקה" את מדד הנאסד"ק 100.

תעודות הסל מאפשרות לציבור המשקיעים בישראל לרכוש בבורסה סלי ניירות ערך של מדדים מקומיים (כגון ת"א25 , ת"א 100, תל-טק 15), מדדים בין-לאומיים (כגון Dow Jones, NASDAQ 100, S&P 500, FTSE 100, Euro Stoxx 50, Nikkei 225) וזהב.

התנהגות תעודות הסל ביחס למדד אותו הן עוקבות

יש להבחין בין מקרה בו המדד מתואם דיווידנדים לבין מקרה שאינו מתואם. למעשה אנו אמורים לקבל את המדד פחות עמלת הניהול של תעודת הסל העומדת בדרך כלל על חצי אחוז לשנה.

אם המדד מתואם דיווידנדים כגון מדד תל אביב 25 אזי כוחות השוק יביאו את תעודת הסל למחיר המדד פחות עמלת הניהול.

אם המדד אינו מתואם דיווידנד כלומר המדד יורד עם חלוקת הדיווידנד אזי תעודת הסל "תכה" את המדד אלא אם תעודת הסל עצמה מחלקת גם היא דיווידנד בהתאם לחלוקת הדיווידנדים במדד. כי אז אזי כוחות השוק יביאו שוב את תעודת הסל למחיר המדד פחות עמלת הניהול.

קרנות נאמנות

 

קרן נאמנות היא הסדר שמטרתו השקעה  משותפת בניירות ערך והפקת רווחים משותפת מהחזקתם ומכל עסקה בהם. קרן נאמנות מנוהלת על ידי מנהל הקרן. כל משקיע רשאי לרכוש יחידות השתתפות של הקרן ואחר כך לפדות אותן, כולן או מקצתן, לפי המחיר שלהן סמוך למועד הרכישה או הפדיון. להלן הפונקציות השונות הקשורות לקרנות נאמנות:

 

משקיע – יחיד או תאגיד המשקיע את כספו.

 

מנהל הקרן – חברה שיש לה רישיון לניהול קרנות נאמנות מטעם הרשות לניירות ערך. לקרן יש ועדת השקעות המתכנסת לפחות אחת לשבועיים. לקרן יש "דירקטוריון קרנות" המתכנס לפחות אחת לשלושה חודשים ובו חייבים להיות נציגים מן הציבור.

 

בנקאי – בנק או חבר בורסה אחר שדרכו ניתן לרכוש יחידות מהקרן.

 

נאמן – בדרך כלל רואה חשבון שתפקידו לפקח על מנהל הקרן ולוודא שההשקעה מבוצעת על פי החוק והתשקיף.

 

מבקר פנים – כל מנהל קרן חייב על פי החוק למנות מבקר פנים שתפקידו לבדוק את נוהלי העבודה ולבקר את פעילות מנהל הקרן.

 

הרשות לניירות ערך – הגוף המפקח שתפקידו לבדוק שפעילות הקרנות מבוצעת על פי הוראות החוק בכל הקשור לגילוי נאות ולדרישות הדיווח. הפיקוח מתחיל בשלב הנפקת הקרן שבו מוגש התשקיף לבדיקה ולאישור הרשות.

 

הבורסה לניירות ערך – הבורסה משמשת צינור להעברת פקודות רכישה ופדיון בקרנות הנאמנות ומבצעת את הסליקה בהן.

 

 

 

 

יתרונות ההשקעה באמצעות קרנות נאמנות

 

ניהול מקצועי – מנהל הקרן, שהוא איש מקצוע ובעל רישיון לנהל תיקים, מקבל את ההחלטות על פי הידע שלו, שיקול דעתו המקצועית ולפי מדיניות ההשקעות של הקרן.

 

פיזור סיכון – ניתן לחלק סכומי כסף גדולים ביתר יעילות לעומת סכומים קטנים. לדוגמה, אם ברצוננו להשקיע 10,000 ₪ במניות ייקשה עלינו לפזר את סכום ההשקעה בין הרבה מניות. השקעה באמצעות קרן נאמנות מספקת פיזור לפי שיקול דעתו המקצועי של מנהל הקרן, גם אם הסכום המושקע קטן.

 

השקעה מחודשת של ריבית ודיבידנד – אם נשקיע במניות ו/או באג"ח במישרין עלינו לדאוג בעצמנו להשקעה חוזרת של הריבית או הדיבידנד המשולמים מפעם לפעם.

 

התאמה אקטיבית לתנאי השוק – מעבר להחלטה לגבי כדאיות, למשל החלטה להחזיק איגרות חוב בעלות אורך חיים ממוצע של שנה אחת, הזמן שעובר גורם לאג"ח להתקצר. תפקידו של מנהל הקרן לדאוג להאריך מחדש את אורך החיים הממוצע של האג"ח שהוא מחזיק. באופן דומה צריך מנהל הקרן להחליט אם להשיב לקדמותה את חלוקת ההשקעה הנובעת  משינוי מחירי הנכסים לפרופורציות שעליהן קיבל החלטה בעבר.

 

עלויות קנייה ומכירה נמוכות – מנהל הקרן משלם בדרך כלל עמלות קנייה ומכירה נמוכות יותר ממשקיע רגיל.

 

אפשרות לביצוע עסקאות מיוחדות – עסקאות גדולות ניתן לעתים לבצע בעסקה "מחוץ לבורסה" ובה אפשר לקנות או למכור במחיר טוב יותר מאשר דרך הבורסה.

 

נזילות – באמצעות קרנות נאמנות ניתן לקנות ולמכור ללא בעיות של סחירות נמוכה, זאת לעומת קנייה ישירה שבה עלול המשקיע להיתקל בחוסר סחירות וכתוצאה מכך בקושי לממש את השקעתו או בצורך לממשה במחיר נמוך במיוחד.

 

דחיית תשלום מס או חלקו – בקרנות נאמנות מסוימות עשוי מנהל הקרן לבצע מכירה של נייר ערך ברווח אך תשלום המס ייעשה רק בזמן מכירת הקרן.

 

בקרה ופיקוח – לכל קרן נאמנות יש נאמן שתפקידו לוודא שהקרן משקיעה על פי התשקיף והוראות החוק. הרשות לניירות ערך מפקחת גם כן על קרנות הנאמנות וביצוע מדיניותם.

 

חסרונות ההשקעה באמצעות קרנות נאמנות

 

עמלות כניסה גבוהות – ברוב הקרנות קיים הפרש בין מחיר הרכישה למחיר הפדיון. שמו של ההפרש הזה הוא "פרמיית הרכישה". בקרנות שקליות בדרך כלל אין הפרש כזה אולם בקרנות המתמחות במניות הוא עלול להגיע ל-1.7% ואף ליותר.

 

 

 

 

שער הרכישה, המחיר היסודי  ושער הפדיון

 

המחיר היסודי – המחיר המתקבל על ידי חלוקת סך נכסי הקרן במספר היחידות בתוספת חישוב תיאורטי של העמלות ששולמו ליחידה.

 

שער (מחיר) הרכישה – המחיר שישלם הרוכש עבור יחידות הקרן. ההפרש בין המחיר היסודי לשער הרכישה נקרא "שיעור ההוספה" שהיא עמלה המשולמת למנהל הקרן כחלק מהרווח שלו.

 

שער (מחיר) הפדיון – על פי מחיר זה יקבל כל מי שפודה את יחידות קרן הנאמנות. זהו המחיר המתקבל על ידי חלוקת נכסי הקרן במספר היחידות, בניכוי חישוב תאורטי של העמלות ששולמו ליחידה. שער זה עשוי להיות נמוך מהמחיר היסודי בשיעור של 0.2%-0.1% על מנת לכסות את עלויות המכירה בגין מימוש ההחזקה, גם אם לא בוצעו המכירות בפועל.

לפיכך, ההפרש בין המחיר היסודי למחיר הפדיון הוא חישוב של פעמיים עמלות הקנייה ליחידה.

 

עמלות ניהול גבוהות – עלות הניהול בקרנות נאמנות עלולה להיות גבוהה מאוד. מקובל בקרנות שקליות לגבות  1.2%-0.8% לשנה, בקרנות אג"ח צמודות מדד או צמודות דולר 1.8%-1% לשנה ובקרנות המתמחות במניות 4%-2.5% לשנה. עמלת הניהול אינה מורגשת ורוב המשקיעים לא מודעים אליה, זאת מפני שהם לא רואים כיצד היא משולמת. מנהל הקרן גובה מדי יום את החלק היחסי של עמלת הניהול מתוך נכסי הקרן.

 

תשואת הקרן המתפרסמת בעיתון היא אחרי תשלום עמלת הניהול וגם אחרי תשלום עמלות קנייה ומכירה, אבל היא לא כוללת את פרמיית הרכישה ואת דמי המשמרת בגובה מקסימלי

של כשמינית אחוז לרבעון שהבנק גובה על החזקת כל נייר ערך, כולל מניות, איגרות חוב וקרנות נאמנות.

 

קושי לפעול נגד המגמה – מנהל הקרן צריך לשלם בגין פדיונות של תעודות השתתפות כתוצאה מפקודות מכירה שקיבל. לשם כך עליו להחזיק יתרת מזומנים שאינה מושקעת. לעתים במצב של בהלה משקיעים רבים מעוניינים לצאת מהשקעתם ואז מנהל הקרן מחויב למכור נכסים רבים, במחירים שהולכים ויורדים כאשר לעתים מכירותיו מגבירות את שיעור

 

הירידה. באופן דומה יש קושי לרכוש סחורה במחיר סביר כאשר יש צבירות גדולות ועליות שערים חדות.

 

בזמן משבר מוכרים מה שאפשר ולא בהכרח מה שצריך – לעתים במצבים כאלו מנהל הקרן בוחר למכור את מה שאפשר ולא בהכרח את מה שצריך. הסיבה לכך היא שבמצבים כאלו ניירות רבים הופכים ללא סחירים ועל כן צריך להוריד את השער בשיעור רב כדי להצליח למכור. הנטייה של מנהל הקרן במצב כזה היא למכור את המניות הגדולות

והסחירות ביותר וכך משתבשת החלוקה האופטימלית של נכסי הקרן שבה בחר מנהל הקרן להשקיע לפני המשבר.

 

מצב הפוך קורה כאשר המשקיעים קונים תעודות השתתפות בסכומים גבוהים. מנהל הקרן חושש מלהישאר ללא סחורה בעוד שערי המניות ממשיכים לעלות. במקרה כזה הוא יעדיף לרכוש מניות סחירות שאותן אפשר לקנות בסכומים גדולים יחסית מבלי שרכישותיו המסיביות תשפענה משמעותית על שערי המניות.

 

מגבלות שונות – על פי החוק קיימים מגבלות על השקעות של קרן נאמנות. דוגמה אחת היא האיסור להשקיע יותר מ-10% מנכסי הקרן בנייר ערך בודד ולא יותר מ-3% בכתב אופציה מסוים (מלבד אג"ח ממשלתיות). אסור להחזיק יותר מ-10% באופציות בקרן שאינה קרן אופציות.

 

סוגי קרנות

 

קרן מתמחה – לפחות 50% מנכסי הקרן יושקעו באפיק שבו היא מתמחה.

קרן גמישה – כל ההשקעות יבוצעו על פי שיקול דעתו המוחלט של מנהל הקרן, שעשוי לבחור להשקיע את כל הכספים באפיק אחד או בכמה ולשנות החלטה זו מפעם לפעם על פי שיקול דעתו.

קרן משולבת – קרן שמשקיעה במספר אפיקים כאשר שיעור ההשקעה באפיק הקטן כפול מספר האפיקים צריך להיות גדול מ-50%.

קרן זוגית – קרן שמשקיעה 80% מהכספים בשני אפיקי השקעה עיקריים.

מספר יחידות מוגבל– קרן שבה מספר היחידות מוגבל. על מנת לרכוש מקרן מסוג זה צריך שמישהו אחר יפדה את החזקתו.

קרן סגורה – קרן שנסחרת בבורסה בדומה למניה ושמחירה נקבע על פי היצע וביקוש ולא על פי שערוך נכסיה.

קרן מסויגת – קרן שמתחייבת להשקיע לפחות 85% בנכסים פטורים ממס (היה רלוונטי בעבר).

קרן אופציות – קרן שרשאית להשקיע עד 40% באופציות.

 

תשלום עמלת הפצה בקרנות נאמנות – במידה ונחתם הסכם להפצת קרנות נאמנות בין מנהל הקרן לחבר הבורסה יקבל חבר הבורסה ממנהל הקרן עמלת הפצה.

אם לא נחתם הסכם כזה לא ימליץ חבר הבורסה על קרנות המנוהלות על ידי אותו מנהל קרן.

עמלת ההפצה משולמת על בסיס אחזקה יומי ושיעורה השנתי משתנה בהתאם לסוג הקרן.

בקרנות מניות, אופציות וגמישות עמלת ההפצה היא 0.8% לשנה.

בקרנות אג"ח עמלת ההפצה היא 0.4% לשנה

בקרנות שיקליות עמלת ההפצה היא 0.25% ובקרנות כספיות 0.125% לשנה.

 

הערכת ביצועי קרנות נאמנות

 

כדי להעריך את ביצועי קרנות הנאמנות צריך להתחשב נוסף על התשואה שהשיגה הקרן במידת הסיכון של ההשקעה.

 

מדדים למדידת סיכון

 

סטיית התקן של ההשקעה – זוהי מידת התנודתיות במחיר הקרן המחושבת על ידי השורש של סכום ריבועי הסטיות מהממוצע חלקי מספר התצפיות.

 

 

ביטא – ביטא מודדת את הנטייה של מחיר הקרן להשתנות יותר או פחות מהמדד שאליו משווים את ביצועי הקרן. לקרן נאמנות שהיא דפנסיבית, כלומר שיש לה נטייה להשתנות  בשיעור נמוך משיעור עליית המדד הרלוונטי יש ביטא קטנה מ-1. לקרן נאמנות שהיא

אופנסיבית, כלומר שיש לה נטייה להשתנות בשיעור גבוה יותר מאשר של המדד יש ביטא גדולה מ-1.

מדד שארפ – זהו מדד שהיה הנפוץ ביותר בעבר לבדיקת הביצועים של קרנות נאמנות. מדד שארפ מחושב על ידי חלוקת התשואה שמעל הריבית חסרת הסיכון בסטיית התקן של הקרן. במילים אחרות, מדד שארפ מחשב את ה"תשואה ליחידת סיכון" כאשר הסיכון נמדד על ידי סטיית התקן. ככל שהתשואה גבוהה יותר יעלה ערכו של מדד שארפ, וככל שסטיית התקן גבוהה יותר ירד ערכו של מדד שארפ.

 

שיעורי חשיפה של קרנות נאמנות למניות ולמטבע חוץ

 

 

	שיעור חשיפה מנייתית
שיעור חשיפה מט"חית		0%	עד 10%	עד 30%	עד 50%	עד 120%	עד 200%	מעל 200%
	0%	00	10	20	30	40	50	60
	עד 10%	0A	1A	2A	3A	4A	5A	6A
	עד 30%	0B	1B	2B	3B	4B	5B	6B
	עד 50%	0C	1C	2C	3C	4C	5C	6C
	עד 120%	0D	1D	2D	3D	4D	5D	6D
	עד 200%	0E	1E	2E	3E	4E	5E	6E
	מעל 200%	0F	1F	2F	3F	4F	5F	6F

 

קופות גמל

 

אנו מתייחסים לכמה סוגים של קופות גמל:

קרנות השתלמות

קופות לעצמאיים (שנפתחות באופן עצמאי על ידי העמית)

קופות תגמולים (שאליה מפריש המעביד כספים כאחוזים מהשכר)

קופות פיצויים (שאליה מפריש המעביד כספים המיועדים לפיצויים)

 

קופות הגמל מנוהלות על ידי גוף מקצועי המבצע את ההחלטות השוטפות. הרעיון העומד מאחורי קופות הגמל הוא עידוד החיסכון לטווח ארוך על ידי מתן הטבות מס למפקידים בקופות. מדיניות ההשקעה של רוב הקופות מותאמות להשקעות לטווח ארוך. רוב הקופות קונות אג"ח צמודות מדד בכ-80% מהכספים, זאת כדי לקבל עבור המשקיעים תשואה צמודת מדד לטווח ארוך. כ-20% מהכספים מושקעים במניות מתוך הנחה כי בטווח הארוך רכיב זה ישפר את התשואה על ההשקעה.

 

צורת השקעה זו, שמכוונת להיות סולידית לטווח הארוך, היא תנודתית מאוד לטווח הקצר. שערי המניות עולים או יורדים בצורה חדה בטווח הקצר, אך גם האג"ח הצמודות למדד שאורך החיים שלהם הוא לרוב 10 שנים ויותר עשויות להגיב בשינויי שער גדולים לשינויים בתשואות הצמודות.

 

קרנות השתלמות – ההפקדות לקרן השתלמות מוגבלות לעד 10% משכר הבסיס, כאשר חלקו של המעביד לא יעלה על 75% מההפקדה. את כספי קרן ההשתלמות העובד רשאי למשוך כעבור שלוש שנים לצורכי השתלמות ובתום שש שנים לכל מטרה.

 

בתום שש שנים כספי הקרן הופכים לנזילים. העמית רשאי להמשיך ולהפקיד בה והוא ממשיך ליהנות מאפשרות משיכה בכל עת. אם יש שתי קרנות השתלמות או יותר שאחת מהן נזילה, רשאי החוסך למשוך את כל הקרנות או את חלקן ובתנאי שהוא מושך גם את הקרן הנזילה.

 

קיימות קרנות השתלמות עם מסלולים ובהן רשאי העמית לבחור את המסלול המתאים לו. לדוגמה ללא מניות, רגיל ומניות מוגבר. העמית רשאי גם לעבור בין המסלולים השונים.

 

קופות גמל לעצמאיים – מדובר בקופות גמל שנפתחות על ידי העמית באופן עצמאי אך הן מיועדות גם לשכירים וגם לעצמאיים. בעבר נפתחו קופות אלו ל-15 שנים אך התקנות

 

החדשות בעקבות ועדת בכר, קובעות כי כל סכום שיופקד החל מ-1.1.2006 יהיה סגור עד לגיל 60 גם אם לחשבונו של העמית בקופה יש ותק של 15 שנים ויותר.

 

בקופות גמל לעצמאיים יש גם קופות עם מסלולים שבהם בוחר העמית כיצד להשקיע את כספו והוא אינו חייב להיות כבול למדיניות קשוחה כלשהי. לבנק לאומי הייתה קופה בשם "סגנון" שבה יכול העמית לבחור בין מסלול כללי, שקלי, צמוד מדד, צמוד מט"ח או מניות. בקופת הגמל "דינמית" שנוסדה על ידי בנק הפועלים קיימים שני מסלולים צמודי מדד, האחד

 

לאג"ח קצרות והשני לארוכות. לבנק דיסקונט הייתה קופת מסלולים בשם "אשכולות". בעקבות ועדת בכר נמכרו קופות הגמל של הבנקים והם מנוהלות כיום על ידי חברות ביטוח וגופי השקעה פרטיים.

 

קופות תגמולים – קופה מסוג זה נפתחת על ידי המעביד כמסלול פנסיוני. שני המסלולים הפנסיונים האחרים הם ביטוחי מנהלים וקרנות הפנסיה. בעבר היה המעביד בוחר את המסלול הפנסיוני עבור העובד. משרדי ממשלה הפרישו לעובדיהם לקרן פנסיה, אנשי

ההיי- טק פתחו ביטוחי מנהלים והבנקים פנו לקופות תגמולים.

 

ההפקדה המרבית המוכרת לצורכי מס היא 5% משכר הבסיס לעובד ועוד 5% למעביד (חשבונות א' ו-ב'). ניתן גם להפקיד את ההפרשה לפיצויי פיטורין בגובה של 8.33% מהשכר (כדי להשלים למשכורת בשנה עבור העובד). במקרה שכזה מכנים את החשבון חשבון ג'.

 

קופת פיצויים – מעסיקים בלבד רשאים לפתוח קופה מסוג זה ולהפריש את עתודות הכספים לפיצויים בקופה. אין חובה להפריש כספים לפיצויים, אך כמו ההפרשות לפיצויים שניתן לבצע בקרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים וקופות התגמולים היא נחשבת להוצאה מוכרת לצורכי מס הכנסה ומעסיקים רבים מעדיפים לבצע את ההפרשה.

 

 

 

 

 

 

 

                          מכשירים פיננסיים

 

מושגי יסוד במכשירים פיננסיים

 

מכשירים פיננסיים (נגזרות פיננסיות)

\                   /

(חוזה עתידי)        אופציה

פורוורד, פיוצ'ר    CALL, PUT

 

חוזה עתידי

 

חוזה עתידי הוא התחייבות לקנייה של נכס אחד כנגד מכירה של נכס אחר במועד כלשהו בעתיד. קיימים שני סוגים של חוזים עתידיים פורוורד ופיוצ'ר ובכל אחד מהם שני סוגי עסקאות – מסירה וקיזוז.

 

דוגמה לחוזה עתידי, עסקת מסירה לעומת עסקת קיזוז

 

שער הדולר היום הוא 4.35

קניית החוזה העתידי היא התחייבות לרכישת 100,000$ לפי שער של 4.5 ש"ח לדולר.

 

 

1. 1. עסקת מסירה: ביום סיום העסקה יחויב הלקוח ב-450,000 ש"ח ויזוכה ב-100,000$.

 

2. 2. עסקת קיזוז – ביום העסקה יחויב או יזוכה הלקוח בשקלים על פי החישוב הנ"ל:

100,000 X (פ4.5 – שער דולר ביום סיום העסקה)

אם שער הדולר ביום סיום העסקה יישאר 4.35

יחויב הלקוח ב-15,000 ש"ח = 100,000 (4.35–4.5).

15,000 ש"ח יהיה סכום ההפסד מהעסקה הנ"ל

 

להלן גרף רווח והפסד של קניית חוזה עתידי:

     

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זהו גרף זהה לגרף של רכישת נכס, אך בניגוד לרכישה משלמים בסוף העסקה ולא בתחילתה.

 

פורוורד – חוזה עתידי שאינו סחיר.

פיוצ'ר – חוזה עתידי סחיר.

 

להלן ההבדלים בין חוזה עתידי מסוג פיוצ'ר לבין חוזה עתידי מסוג  פורוורד:

 

מאפיינים                     פיוצ'ר                                            פורוורד

 

מקום קניית ומכירת החוזה     בבורסה                                                   בחדרי עסקאות מט"ח או בבנקים

צדדים לעסקה                      לקוח מול לקוח                                          לקוח מול חדר עסקאות או בנק

הנכס הנסחר                       מטבעות, סחורות, שערי ריבית                     בדרך כלל מטבעות                                                                סכום העסקה                      סטנדרטי, נקבע על ידי הבורסה                     גמיש, על פי בקשת הלקוח

זמן סיום העסקה                 סטנדרטי, בדרך כלל לכל סוף חודש                גמיש, על פי בקשת הלקוח

התחשבנות                         MTM (ראו הסבר מטה)                              ביום סיום העסקה

סגירת עסקה                       מכירת חוזה שקנינו או קניית חוזה שמכרנו     ביצוע עסקה הפוכה

סוג העסקה                         בדרך כלל עסקת מסירה                             מסירה אך ניתן לבקש עסקת קיזוז

שער ביצוע                          לפי שערי המסחר                                      על פי שער הבסיס לחישוב                                   שעות מסחר                       לפי זמן פעילות הבורסה                              24 שעות ביממה

 

(MTM (Market To Market – שיטת סליקה והתחשבנות יומית בחוזים עתידיים.

בסוף כל יום מתבצע חיוב או זיכוי בגובה השינוי במחיר החוזה ביחס ליום קודם.

 

לדוגמה, רכשנו במהלך המסחר חוזה על מדד המעוף במחיר 80,000 ₪.

בסוף היום היה מחיר החוזה 79,800 וחשבוננו חויב ב-200 ₪.

בסוף יום המחרת סגר מחיר החוזה 80,450 וחשבוננו זוכה ב-650 ₪.

 

כיצד נקבע המחיר של חוזה עתידי?

 

לאנשים רבים הנתקלים לראשונה בעסקאות חוזה עתידי נראה כי מחיר החוזה משקף את ציפיות השוק לגבי המחיר העתידי. המציאות היא שהמחיר נקבע על פי המחיר היום בתוספת הפרש הריביות בין הנכס שמוכרים לזה שקונים, זאת ללא קשר לציפיות.

 

להלן הדרך לחישוב שער החוזה העתידי:

 

אם i  היא ריבית דולרית ו-r  היא ריבית שקלית לתקופה t, שער קנייה עתידית של דולר כנגד שקלים לזמן t  יהיה

 

(r+1 / 1+i)*שער הדולר היום = שער לקנייה עתידית של דולרים כנגד שקלים לתקופה t.

 

כיצד משפיע פער הריבית על התנהגות המשקיעים והמטבעות?

 

על פי רוב התאוריות הכלכליות, ריבית נמוכה תגרום לצמיחה מואצת במדינה ולהתחזקות המטבע בטווח הארוך.

 

למרות זאת הבנקאים עדים לתופעה הפוכה, כלומר משקיעים נוטים למכור מטבעות הנושאות ריבית נמוכה ולרכוש מטבעות הנושאות ריבית גבוהה. מצד הלווים נוטים צרכני האשראי ליטול הלוואות במטבעות שהריבית עליהן נמוכה. בטווח הקצר נגרם לחץ של מוכרים למכירת נכסים שהריבית עליהם נמוכה ולקניית נכסים שהריבית עליהם גבוהה.

 

למה דומה קנייה של חוזה עתידי?

 

התוצאה של חוזה עתידי היא רכישה כאשר אנו משלמים את הכסף בעתיד. על כן ניתן להבין את החוזה העתידי על ידי ביצוע עסקה שתוצאתה דומה. אם נרצה להצמיד את כספנו לדולר אך לא לשלם את הכסף בדומה להפקדה בפיקדון צמוד לדולר הנושא ריבית דולרית, נוכל

 

לבקש הלוואה שקלית מהבנק ולהפקיד את הכספים בפיקדון צמוד לדולר. על ההלוואה נדרש לשלם ריבית שקלית ועל הפיקדון נקבל ריבית דולרית. מכאן שנוסף על ההצמדה של כספנו

 

לשער הדולר, הרווח או ההפסד שלנו יהיו מורכבים גם מההפרש בין הריבית שנשלם על ההלוואה הדמיונית והריבית שנקבל על הפיקדון הדולרי הדמיוני.

 

בדיוק בדרך זו מחשב הבנק או חדר העסקאות את מחיר החוזה העתידי. הוא קובע את המחיר העתידי על בסיס מחיר הנכס היום. הוא מוסיף  את הריבית על הנכס שאנו רוכשים (בדומה לפיקדון) ומפחית את הריבית על הנכס שאנו מוכרים (בדומה להלוואה).

 

מהי עסקת סוואפ?

 

עסקת סוואפ היא עסקה להחלפה עתידית של נכסים כספיים. החלפה יכולה להיות של מט"ח, איגרות חוב (מדינת ישראל מציעה עסקת סוואפ להחלפת איגרות חוב צמודות למדד המחירים לצרכן במק"מ).

 

עסקת סוואפ היא בעצם עסקת פורוורד. כאשר משתמשים בשם סוואפ מתכוונים לעסקת מסירה של נכס כספי (שאינו סחורה) בניגוד לפורוורד רגיל שעשוי להיות גם קיזוז או שיכול להתבצע גם על נכסים שאינם כספיים.

 

שער הספוט – זהו השער לביצוע עסקה מידית. עסקאות פורוורד מבוצעות כעבור שני ימי עסקים ולכן מחיר הספוט הוא בעצם שער הפורוורד ליומיים. שער הספוט קרוב לשער הנוכחי. הוא נבדל ממנו בהפרשי הריביות לשני ימי עסקים.

 

אופציות

 

אופציית רכש (קול – CALL) – מקנה למחזיק אותה את הזכות לרכוש נכס מסוים (מניה למשל) בזמן קבוע בעתיד ובמחיר קבוע מראש.

אופציית מכר (פוט – PUT) – מקנה למחזיק אותה את הזכות למכור נכס מסוים בזמן קבוע בעתיד ובמחיר קבוע מראש.

תמורת הזכות, משלם רוכש האופציה פרמיה.

 

להלן גרף רווח והפסד של רכישת אופציות CALL ו-PUT:

 

                               put                                                               call        

 

 

 

 

מושגים בסיסיים

 

נכס הבסיס – הנכס שעליו נסחרת האופציה.

מכפיל נכס הבסיס – מספר יחידות הנכס שעליו נסחרת אופציה אחת. לדוגמה, מחירו של מדד המעו"ף הוא 830. המכפיל באופציות המעוף הוא 100, על כן כל אופציה מקנה למחזיק בה זכות לקנות או למכור נכס בשווי של 83,000 ₪.

פרמיה – מחיר האופציה. המחיר שבו נסחרת האופציה בבורסה.

אופציה אירופית – מאפשרת מימוש של האופציה במועד המימוש בלבד.

אופציה אמריקאית – מאפשרת מימוש של האופציה במהלך חיי האופציה ולא רק במועד אחד. לכאורה, לאופציה אמריקאית ערך גבוה יותר מאופציה אירופית אולם למעשה, כאשר ניתן לסחור בהן במהלך חיי האופציה, אין הבדל בתמחור בין שני סוגי האופציות.

כתב אופציה (warrant)  – זוהי אופציית קול הנסחרת על מניות בבורסה. כתבי אופציה הם אמריקאיות ובמימוש האופציה העסקה היא עסקת מסירה, כלומר מי שמממש את האופציה משלם את תוספת המימוש ומקבל את המניה.

כתיבה – פעולת מכירה ב"חסר" של האופציה, כלומר מכירה של אופציה כאשר אין אנו מחזיקים אותה. כנגד הכתיבה חייב הכותב בביטחונות. הצורך בביטחונות נובע מכך שכותב האופציה צריך לשלם כסף כדי לסגור את הפוזיציה שלו. נוסף על כך הוא חשוף להפסד שעשוי לנבוע מעלייה במחיר נכס הבסיס או משינוי אחר. על כן מחויב הכותב להפקיד ביטחונות. גובה הביטחונות נקבע על ידי הבורסה באמצעות "מערכת התרחישים".

 

ערך זמן וערך פנימי

 

נהוג לחלק את מחיר האופציה לשניים:

 

ערך פנימי – שווי האופציה אם הייתה מגיעה למימוש מידי. שווי זה יכול להיות חיובי או אפס.

 

ערך זמן – ההפרש בין המחיר הנוכחי של האופציה לערך הפנימי שלה.

 

לדוגמה, אופציית קול המקנה זכות לרכוש את מדד המעו"ף במועד מסוים במחיר של 410 ומחירה 1,300 ש"ח. מדד המעו"ף עומד כיום על 415.

אם האופציה הייתה מגיעה למימוש, קונה האופציה היה מזוכה בסך של 500 ₪

 

(5 נקודות X 100 יחידות מדד מעוף),על כן הערך הפנימי הוא 500 ש"ח.

800 ש"ח נוספים משלם קונה האופציה בגלל גורם הזמן והאפשרות להרוויח יותר עד למועד פקיעת האופציה.

 

אופציה בתוך הכסף, בכסף ומחוץ לכסף

 

אופציה בתוך הכסף – אופציה שיש לה ערך פנימי חיובי ולא זניח. אופציית קול במחיר מימוש נמוך ממחיר הנכס ואופציית פוט במחיר מימוש גבוהה ממחיר הנכס יהיו אופציות בתוך הכסף.

 

אופציה מחוץ לכסף – אופציה שהערך הפנימי שלה הוא 0 וגם שינויים קטנים במחיר

הנכס לא יהפכו את הערך הפנימי לחיובי. אופציית קול שמחיר המימוש שלה גבוה ממחיר הנכס ואופציית פוט במחיר מימוש נמוך מחיר המכס יהיו אופציות מחוץ לכסף.

אופציה בכסף –  אופציה שמחיר המימוש שלה זהה או קרוב למחיר הנכס. הפרמיה כולה

או רובה היא ערך זמן.

 

הגורמים המשפיעים על מחיר האופציה

 

מחיר המימוש – זהו המחיר שנקבע מראש למימוש הזכות לקנות או למכור את הנכס.

ככל שמחיר המימוש נמוך יותר יהיה שווי אופציית קול גבוה יותר – ולהפך. הסיבה לכך היא שזכות לרכוש נכס במחיר נמוך יותר – שווה יותר.

 

ככל שמחיר המימוש נמוך יותר יהיה שווי אופציית פוט נמוך יותר – ולהפך. הסיבה לכך היא שזכות למכור נכס במחיר נמוך יותר – שווה פחות.

 

לדוגמה, אופציית רכש על מדד 430 בזמן נתון תעלה פחות מאופציה דומה על מדד 420.

 

מחיר הנכס – זהו המחיר של הנכס שעליו נסחרת האופציה. נכס יכול להיות מניה, מדד כלשהו, מטבע חוץ, סחורות וכדומה.

 

כאשר מחיר הנכס עולה יעלה גם שווי אופציית קול – ולהפך.

כאשר מחיר הנכס עולה ירד שווי אופציה מסוג פוט – ולהפך.

 

סטיית התקן – זוהי  תנודתיות נכס הבסיס, כלומר מידת ההשתנות של מחיר הנכס.

סטיית התקן ההיסטורית (התנודות במחירי הנכס כפי שבאו לידי ביטוי במהלך המסחר בנכס בעבר) ניתנת למדידה.

 

באשר לסטיית התקן העתידית לא ניתן לדעת מהי. מכיוון שאופציה נסחרת על סטיית התקן של מחיר הנכס בעתיד, ותנודות אלו (סטיית התקן העתידית) אינן ידועות. אומדים בדרך כלל את סטיית התקן העתידית על פי סטיית התקן ההיסטורית.

 

ככל שסטיית התקן גבוהה יותר מחירי אופציות קול ופוט יעלו ולהפך.

 

ריבית – שער הריבית על נכס חסר סיכון (פיקדון).

ככל שהריבית גבוהה יותר – מחירי אופציות קול יעלו ולהפך.

ככל שהריבית גבוהה יותר – מחירי אופציות פוט ירדו ולהפך.

 

יש הטועים לחשוב כי השפעת הריבית הפוכה. הם מניחים כי העלאת שער הריבית תגרום לעליית מחירן של אופציות פוט. טיעון זה הגיוני לכאורה, משום שהעלאת ריבית תגרום בדרך כלל לירידה בשערי מניות וכך יעלו מחירי אופציות פוט. אם נוסף על העלאת הריבית יתרחשו אירועים שבגינם מחיר נכס הבסיס יישאר ללא שינוי, צפויים מחירי אופציות פוט לרדת.

 

זמן – ככל שהזמן עד לפירעון האופציה ארוך יותר, הזכות לקנות או למכור תהיה שווה יותר.

הסיבה לכך היא כי קניית זכות לזמן ארוך יותר שווה יותר גם לגבי זכות לקנייה של נכס וגם למכירתו.

 

כך מחירי אופציות קול ופוט למועד מימוש ארוך יותר יהיו בדרך כלל במחיר גבוה יותר מאופציות זהות למועד מימוש קצר (יוצא דופן הוא המקרה של אופציות פוט שהן עמוק בתוך הכסף שעשויות להתנהג בצורה הפוכה).