מדור שאלות ותשובות בנושא שוק ההון

 

ש. מהו ההבדל בין פיקדון למק"מ(מלווה קצר מועד)

ת. פיקדון הוא עסקת סגירה של כסףמול הבנק שלנו לתקופה מסוימת תמורת ריבית. לעומתו, קניית מק"מ היא קניית התחייבות של בנק ישראל לשלם בתום התקופה, שיכולה להיות עד שנה, את היחידות בשער 100. ההפרש בין מחיר הקנייה, למשל 98.5 לשער הפדיון 100 הוא רווח הון שמקבלים במקום ריבית. לעומת הפיקדון, המק"מ נזיל ואפשר למכור אותו ולקבל את הכסף לפי שווי השוק שלו. במק"מ משלם הרוכש עמלות שמקטינות את התשואה, ככל שהמק"מ שקונים הוא לזמן ארוך יותר כך העמלה המשולמת מחולקת לתקופה ארוכה יותר וכדאיות המק"מ תגדל. מאותה הסיבה, השקעה בפיקדון לתקופות קצרות של עד שלושה חודשים היא בדרך כלל כדאית יותר מהמק"מ.

ש. האם איגרת חוב היא השקעה סולידית?

ת. איגרת חוב היא סולידית רק בתנאים מסוימים. באיגרות חוב קיימים שני סיכונים עיקריים. הראשון הוא מנוף הזמן, והשני הוא סיכון אי תשלום. מנוף הזמן הוא סיכון הנובע מכך שאיגרת חוב מקבעת את הריבית לתקופה ארוכה. כל שינוי בריבית, צריך להיות מותאם בשינוי שער האיגרת. לדוגמה, אם הריבית עולה ב-1% איגרת חוב לשנתיים צפויה לרדת ב-2% כדי לספק רווח נוסף של 1% לשנה. ככל שהאיגרת ארוכה יותר כך יהיה השינוי בשער גדול יותר על כל שינוי בתשואה למשקיעים.

סיכון אי תשלום נובע מהפיצוי שדורשים המשקיעים תמורת הסיכון שמנפיק האיגרת לא יוכל להחזיר את הכספים. ככל שסיכון זה גדל, ידרשו המשקיעים תשואה גבוהה יותר ושער האג"ח ירד.

איגרות חוב עלולות להיות מסוכנות מאוד והמשקיע בהם עלול שלא לקבל את כספו בחזרה אם למנפיק יש קושי לשלם. גם איגרות חוב ממשלתיות, בהן סיכון אי התשלום קטן בדרך כלל, יכולות להיות מסוכנות אם הן מקבעות את התשואה לזמן ארוך כי אז עלייה בתשואה עשויה לגרום הפסדים גדולים. האיגרות הבטוחות יותר הן איגרות חוב ממשלתיות לטווח קצר כגון המק"מ.

ש. האם יש מניות שהן בטוחות ביותר להשקעה?

ת. מניה היא חלק מחברה ומי שמחזיק במניה הוא שותף בחברה. כל חברה עשויה להיקלע למצב בו היא חדלת פירעון או שהשווי שלה ירד בצורה משמעותית כך שהשותפים יאבדו את כספם ועל כן אין מניה שהיא בטוחה להשקעה. למרות זאת, קיימות מניות שהניהול ואו תחום העיסוק או גודלן, הופכות אותן לבטוחות יותר ממניות אחרות.

ש. האם כדאי לקנות מניות בירידה או כשהן עולות?

ת. השאלה מורכבת ואין לה תשובה חד משמעית. רוב המשקיעים נוקטים בגישת הערך, כלומר מחזיקים בדעה שלמניה יש שווי מסוים הידוע להם. הם יקנו בירידת מחיר כאשר יאמינו שהיא נסחרת מתחת לשווייה. משקיעים אחרים נוקטים בגישה כיוונית ומאמינים שאם מתפתחת מגמת מחיר, הצפי הוא המשך תנודה באותו הכיוון וכך הם מצטרפים לכיוון השוק. משקיעים אילו פועלים על פי השיטה הטכנית ונקראים סוחרים כי הגישה שלהם יותר קצרת טווח לעומת משקיעים שמצפים לרווחים בטווח של מספר שנים.

ש.מהו ההבדל בין איגרת חוב ממשלתית לקונצרנית?

ת. איגרת חוב היא הלוואה שנותן מי שרוכש את האיגרת למי שמנפיק אותה. איגרת חוב קונצרנית היא הלוואה שנותנים לחברה ואג"ח ממשלתי היא הלוואה שניתנת למדינה. בעיקרון, הסיכון לכך שממשלה לא תיפרע את חובה נמוך יותר מזה של חברות ועל כן איגרת חוב ממשלתית תיסחר בתשואה נמוכה יותר מאשר איגרת חוב קונצרנית דומה.

ש.מהו דירוג של איגרות חוב?

ת. דירוג הוא סימול באותיות שמצביע על סיכון אי תשלום הטמון באיגרת חוב מסוימת.

האיגרת הבטוחה ביותר תדורג AAA אחריה AA,     BBB , A ,וכך הלאה. איגרות עם דירוגCCC ומטה נחשבות לאיגרות חוב מסוכנות ומכונות "אג"ח זבל".

יש להבדיל בין דירוג בתוך מדינה בו מקבלות איגרות החוב הממשלתיות דירוג טריפל A והקונצרניות דירוג שווה או נמוך יותר לבין דירוג עולמי בו ארצות הברית וגרמניה מדורגות טריפל A ושאר המדינות מדורגות נמוך יותר. דירוג משפיע על התשואה של איגרת, ככל שהדירוג נמוך יותר כך סיכון אי התשלום גבוה יותר והתשואה שידרשו המשקיעים באיגרת תהיה גבוהה יותר.

ש. מהם הגורמים המשפיעים על תשואה של איגרות חוב?

ת. להלן הגורמים המשפיעים על התשואה של איגרות חוב

1. 1. מסלול ההצמדה – כאשר אג"ח מונפקת למשקיעים נקבע גם אם החזר החוב יהיה צמוד למדד, לשער מטבע כלשהו או ללא הצמדה (שקלי). אג"ח שקליות יהיו בדרך כלל בעלות תשואה גבוהה מאגרות חוב דומות הצמודות למדד. באופן דומה תשואה של אג"ח צמודה למדד עשויה להיות שונה מאג"ח דומה הצמודה לשער הדולר או למטבע אחר.
2. 2. סיכון אי-תשלום – קורה לעתים כי ההלוואה שניתנה אינה מוחזרת בגלל חוסר יכולתו של המנפיק לשלם את חובו. ככל שסיכון זה, כפי שמעריכים אותו המשקיעים גדול יותר, ידרשו המשקיעים תשואה גבוהה יותר כפיצוי על הסיכון שהם נוטלים.(פרמיית הסיכון).

בדרך כלל אג"ח ממשלתיות נחשבות בעלות סיכון אי-תשלום נמוך אבל כבר קרה יותר  מפעם אחת שממשלה לא יכלה לעמוד בתשלומי האג"ח (בעשור האחרון אירוע שכזה התרחש ברוסיה ובארגנטינה).

3. 3. זמן לפדיון – איגרות לתקופות שונות עשויות להניב תשואות שונות. בדרך כלל, ככל שהאג"ח ארוכה יותר התשואה הגלומה בה תהיה גבוהה יותר. גרף המתאר את התשואה לכל זמני הפדיון של איגרות החוב נקרא "עקום התשואות לפדיון".
4. 4. הטבות הגלומות בתנאי האג"ח – במקרים רבים מונפקות אג"ח עם זכויות שונות.

הדוגמה השכיחה ביותר היא זכות המרה למניה. אג"ח של חברה שיש לה זכות המרה למניות של אותה החברה, מיטיבה עם המשקיע, כיוון שהיא מספקת לו הזדמנות לעשיית רווחים גדולים יותר אם מחיר המניה יעלה. האפשרות לעשיית רווחים גדולים נובעת מהזכות להחליף את האג"ח במניה.

עליית שער המניה לפחות בשיעור מסוים, תגרום לכך שהאג"ח תתנהג כמו מניה.

זכות גלומה נוספת עשויה להיות קבלת בררת הצמדה בין שני מסלולים, לדוגמה בין הצמדה שקלית להצמדה דולרית.

5. 5. התנאים מגבילים העשויים לפגוע בכדאיות ההשקעה – המגבלה הנפוצה ביותר היא זכות לפדיון מוקדם של מנפיק האג"ח (מסוג קולבל- callable ). אג"ח כאלה מונפקות בדרך כלל לתקופות ארוכות של עשר עד שנים עשר שנים ומבטיחות ריבית ותשואה גבוהות שעשויות להגיע ל-13% לשנה. קונה האג"ח מחויב להשקיע את כספו עד סוף חיי האג"ח בריבית גבוהה יחסית לריביות הנהוגות בשוק, אולם מנפיק האג"ח יכול להחליט להחזיר את חובו קודם לתקופת הפדיון המקורית.

במצב של ירידת ריבית יעדיף המנפיק להחזיר את הכספים למשקיע (לעשות קול על האג"ח) בתוספת הריבית שנצברה עד מועד התשלום בפועל. אם נזכור כיצד עשויות לעלות שערי אג"ח הארוכות כתוצאה מירידת ריבית נבין כי אם המנפיק השקיע את הכספים באג"ח סחירות לזמן ארוך, רווחי ההון שהוא יכול להשיג עשויים להיות גבוהים בהרבה מהריבית ששילם.

לחלופין, במצב של עליית ריבית יעדיף המנפיק להשאיר את האג"ח ולא לפדות אותה.

באג"ח כאלה מוותר המשקיע מראש על שתי זכויות חשובות. הראשונה, העדר סחירות לעומת אג"ח רגילה שניתן למכור אותה בכל עת. השנייה, חובתו להישאר עד סוף התקופה כאשר למנפיק יש זכות לפדיון מוקדם על פי שיקול דעתו.

6. 6. סחירות – לעתים אג"ח דומות נבדלות ברמת הסחירות שלהן. במצב זה האג"ח הסחיר יותר יגלם תשואה נמוכה יותר. במילים אחרות, המשקיעים ידרשו פיצוי על סחירות נמוכה יותר בתשואה גבוהה יותר. ניתן להתייחס לסחירות גבוהה כהטבה הגלומה בתנאי האג"ח ולסחירות נמוכה כתנאי מגביל.

אג"ח היא גם מכשיר השקעה שבו ניתן להשקיע באפיקים השונים. אנו נבחר באג"ח דולרי כדי לקבל השקעה צמודה לדולר וכך גם לגבי אג"ח צמוד מדד או שקלי. בחו"ל יש אג"ח שהן צמודות למחיר הזהב ולמחיר סחורות אחרות. אג"ח להמרה מאפשרות  לבצע השקעה הצמודה למניה.

ש. מהי תעודת סל?

ת. תעודת סל או ETF – Exchange Traded Fund

מכשיר השקעה ה"מחקה" מדדי מניות ונכסי בסיס נוספים. תעודת סל מאפשרת למשקיעים לרכוש סל סחיר של ניירות ערך הכלולים במדדים, וכך ל"היצמד" לביצועי המדדים בקלות ובעלות נמוכה יחסית.

תעודות הסל נסחרות בבורסות הגדולות בעולם כבר למעלה מעשר שנים ומכונות באנגלית (Exchange Traded Fund) -ETF. בורסת Amex בארה"ב, החלוצה בתחום, השיקה את ה"ספיידר", ה-ETF הראשון בעולם, ה"מחקה" את התנהגות מדד S&P 500, כבר ב-1993.

מאוחר יותר הושקו גם ה-Diamond, ה"מחקה" את מדד הדאו ג'ונס וה-QQQ של נאסד"ק, ה"מחקה" את מדד הנאסד"ק 100.

תעודות הסל מאפשרות לציבור המשקיעים בישראל לרכוש בבורסה סלי ניירות ערך של מדדים מקומיים (כגון ת"א25 , ת"א 100, תל-טק 15), מדדים בין-לאומיים (כגון Dow Jones, NASDAQ 100, S&P 500, FTSE 100, Euro Stoxx 50, Nikkei 225) וזהב.

התנהגות תעודות הסל ביחס למדד אותו הן עוקבות

יש להבחין בין מקרה בו המדד מתואם דיווידנדים לבין מקרה שאינו מתואם. למעשה אנו אמורים לקבל את המדד פחות עמלת הניהול של תעודת הסל העומדת בדרך כלל על חצי אחוז לשנה.

אם המדד מתואם דיווידנדים כגון מדד תל אביב 25 אזי כוחות השוק יביאו את תעודת הסל למחיר המדד פחות עמלת הניהול.

אם המדד אינו מתואם דיווידנד כלומר המדד יורד עם חלוקת הדיווידנד אזי תעודת הסל "תכה" את המדד אלא אם תעודת הסל עצמה מחלקת גם היא דיווידנד בהתאם לחלוקת הדיווידנדים במדד. כי אז אזי כוחות השוק יביאו שוב את תעודת הסל למחיר המדד פחות עמלת הניהול.

ש. כיצד משקיעים בסחורות כגון זהב, כסף או נפט?

ת. השקעה בסחורות יכולה להתבצע באמצעות תעודות סל שמבטיחות הצמדה לסחורה ספציפית, בקרנות נאמנות שמדיניותן השקעה באחת מהסחורות ובעיקר באמצעות חוזים עתידיים ואופציות על סחורות, המאפשרים השקעה בשני הכיוונים, קנייה כדי להרוויח מעליית מחיר ומכירה במטרה להרוויח מירידתו.

ש. מהי קרן נאמנות?

ת. קרן נאמנות היא הסדר שמטרתו השקעה משותפת בניירות ערך והפקת רווחים משותפת מהחזקתם ומכל עסקה בהם. קרן נאמנות מנוהלת על ידי מנהל הקרן. כל משקיע רשאי לרכוש יחידות השתתפות של הקרן ואחר כך לפדות אותן, כולן או מקצתן, לפי המחיר שלהן סמוך למועד הרכישה או הפדיון.

ש. מה העמלות המשולמות בקרנות נאמנות?

ת. נבחין בין עמלות הגלומות כבר בתשואת הקרן ואילו שלא. העמלות העיקריות שהן עמלת ניהול ונאמנות ועמלות קנייה ומכירה, יורדות מנכסי הקרן ומורידות את תשואתה כך שכאשר אנו רואים ביצועים של קרנות התשואות הן כבר אחרי תשלום עמלות אילו. לעומתן, הפרש בין מחיר רכישה ופדיון, שמשולם באופן חד פעמי, דמי שמירת ניירות ערך שמשולם בכל רבעון ועמלות קנייה מכירה של קרנות נאמנות שכרגע הבנקים אינם גובים הן עמלות שאינן גלומות במדידת התשואה. במיוחד חשוב ההפרש בין רכישה לפדיון שרובו נובע משיעור הוספה. על כן יש להעדיף קרנות שבהן אין שיעור ההוספה.

ש. מהו חוזה עתידי?

ת. חוזה עתידי הוא התחייבות לקנייה של נכס אחד כנגד מכירה של נכס אחר במועד כלשהו בעתיד. קיימים שני סוגים של חוזים עתידיים פורוורד ופיוצ'ר ובכל אחד מהם שני סוגי עסקאות – מסירה וקיזוז.

דוגמה לחוזה עתידי, עסקת מסירה לעומת עסקת קיזוז

שער הדולר היום הוא 4.35

קניית החוזה העתידי היא התחייבות לרכישת 100,000$ לפי שער של 4.5 ש"ח לדולר.

1. 1. עסקת מסירה: ביום סיום העסקה יחויב הלקוח ב-450,000 ש"ח ויזוכה ב-100,000$.
2. 2. עסקת קיזוז – ביום העסקה יחויב או יזוכה הלקוח בשקלים על פי החישוב הנ"ל:

100,000 X (פ4.5 – שער דולר ביום סיום העסקה)

אם שער הדולר ביום סיום העסקה יישאר 4.35

יחויב הלקוח ב-15,000 ש"ח = (000435–450000).

15,000 ש"ח יהיה סכום ההפסד מהעסקה הנ"ל

להלן גרף רווח והפסד של קניית חוזה עתידי:

זהו גרף זהה לגרף של רכישת נכס, אך בניגוד לרכישה משלמים בסוף העסקה ולא בתחילתה.

פורוורד – חוזה עתידי שאינו סחיר.

פיוצ'ר – חוזה עתידי סחיר.

להלן ההבדלים בין חוזה עתידי מסוג פיוצ'ר לבין חוזה עתידי מסוג  פורוורד:

מאפיינים                     פיוצ'ר                                            פורוורד 

מקום קניית ומכירת החוזה     בבורסה                                                   בחדרי עסקאות מט"ח או בבנקים

צדדים לעסקה                      לקוח מול לקוח                                          לקוח מול חדר עסקאות או בנק

הנכס הנסחר                      מטבעות, סחורות, שערי ריבית                     בדרך כלל מטבעות                                                                סכום העסקה                      סטנדרטי, נקבע על ידי הבורסה                     גמיש, על פי בקשת הלקוח

זמן סיום העסקה                 סטנדרטי, בדרך כלל לכל סוף חודש                גמיש, על פי בקשת הלקוח

התחשבנות                         MTM (ראו הסבר מטה)                              ביום סיום העסקה

סגירת עסקה                       מכירת חוזה שקנינו או קניית חוזה שמכרנו     ביצוע עסקה הפוכה

סוג העסקה                         בדרך כלל עסקת מסירה                             מסירה אך ניתן לבקש עסקת קיזוז

שער ביצוע                          לפי שערי המסחר                                      על פי שער הבסיס לחישוב                                   שעות מסחר                       לפי זמן פעילות הבורסה                              24שעות ביממה

 

(MTM (Market To Market – שיטת סליקה והתחשבנות יומית בחוזים עתידיים.

בסוף כל יום מתבצע חיוב או זיכוי בגובה השינוי במחיר החוזה ביחס ליום קודם.

 

לדוגמה, רכשנו במהלך מסחר בשוק ההון חוזה על מדד המעוף במחיר 80,000 ₪.

בסוף היום היה מחיר החוזה 79,800 וחשבוננו חויב ב-200 ₪.

בסוף יום המחרת סגר מחיר החוזה 80,450 וחשבוננו זוכה ב-650 ₪.

 

כיצד נקבע המחיר של חוזה עתידי?

לאנשים רבים הנתקלים לראשונה בעסקאות חוזה עתידי נראה כי מחיר החוזה משקף את ציפיות השוק לגבי המחיר העתידי. המציאות היא שהמחיר נקבע על פי המחיר היום בתוספת הפרש הריביות בין הנכס שמוכרים לזה שקונים, זאת ללא קשר לציפיות.

להלן הדרך לחישוב שער החוזה העתידי:

אם i  היא ריבית דולרית ו-r  היא ריבית שקלית לתקופה t, שער קנייה עתידית של דולר כנגד שקלים לזמן t  יהיה:

(r 1 / 1 i)*שער הדולר היום = שער לקנייה עתידית של דולרים כנגד שקלים לתקופה t.

כיצד משפיע פער הריבית על התנהגות המשקיעים והמטבעות?

על פי רוב התאוריות הכלכליות, ריבית נמוכה תגרום לצמיחה מואצת במדינה ולהתחזקות המטבע בטווח הארוך.

למרות זאת הבנקאים עדים לתופעה הפוכה, כלומר משקיעים נוטים למכור מטבעות הנושאות ריבית נמוכה ולרכוש מטבעות הנושאות ריבית גבוהה. מצד הלווים נוטים צרכני האשראי ליטול הלוואות במטבעות שהריבית עליהן נמוכה. בטווח הקצר נגרם לחץ של מוכרים למכירת נכסים שהריבית עליהם נמוכה ולקניית נכסים שהריבית עליהם גבוהה.

למה דומה קנייה של חוזה עתידי?

התוצאה של חוזה עתידי היא רכישה כאשר אנו משלמים את הכסף בעתיד. על כן ניתן להבין את החוזה העתידי על ידי ביצוע עסקה שתוצאתה דומה. אם נרצה להצמיד את כספנו לדולר אך לא לשלם את הכסף בדומה להפקדה בפיקדון צמוד לדולר הנושא ריבית דולרית, נוכל לבקש הלוואה שקלית מהבנק ולהפקיד את הכספים בפיקדון צמוד לדולר. על ההלוואה נדרש לשלם ריבית שקלית ועל הפיקדון נקבל ריבית דולרית. מכאן שנוסף על ההצמדה של כספנו לשער הדולר, הרווח או ההפסד שלנו יהיו מורכבים גם מההפרש בין הריבית שנשלם על ההלוואה הדמיונית והריבית שנקבל על הפיקדון הדולרי הדמיוני.

בדיוק בדרך זו מחשב הבנק או חדר העסקאות את מחיר החוזה העתידי. הוא קובע את המחיר העתידי על בסיס מחיר הנכס היום. הוא מוסיף  את הריבית על הנכס שאנו רוכשים (בדומה לפיקדון) ומפחית את הריבית על הנכס שאנו מוכרים (בדומה להלוואה).

מהי עסקת סוואפ?

עסקת סוואפ היא עסקה להחלפה עתידית של נכסים כספיים. החלפה יכולה להיות של מט"ח, איגרות חוב (מדינת ישראל מציעה עסקת סוואפ להחלפת איגרות חוב צמודות למדד המחירים לצרכן במק"מ).

עסקת סוואפ היא בעצם עסקת פורוורד. כאשר משתמשים בשם סוואפ מתכוונים לעסקת מסירה של נכס כספי (שאינו סחורה) בניגוד לפורוורד רגיל שעשוי להיות גם קיזוז או שיכול להתבצע גם על נכסים שאינם כספיים.

שער הספוט – זהו השער לביצוע עסקה מידית. עסקאות פורוורד מבוצעות כעבור שני ימי עסקים ולכן מחיר הספוט הוא בעצם שער הפורוורד ליומיים. שער הספוט קרוב לשער הנוכחי. הוא נבדל ממנו בהפרשי הריביות לשני ימי עסקים.

ש. מהי אופציה ואילו סוגי אופציות יש?

ת. אופציית רכש (קול – CALL) – מקנה למחזיק אותה את הזכות לרכוש נכס מסוים (מניה למשל) בזמן קבוע בעתיד ובמחיר קבוע מראש.

אופציית מכר (פוט – PUT) – מקנה למחזיק אותה את הזכות למכור נכס מסוים בזמן קבוע בעתיד ובמחיר קבוע מראש.

תמורת הזכות, משלם רוכש האופציה פרמיה.

להלן גרף רווח והפסד של רכישת אופציות CALL ו-PUT:

 

מושגים בסיסיים

נכס הבסיס – הנכס שעליו נסחרת האופציה.

מכפיל נכס הבסיס – מספר יחידות הנכס שעליו נסחרת אופציה אחת. לדוגמה, מחירו של מדד המעו"ף הוא 1100. המכפיל באופציות המעוף הוא 100, על כן כל אופציה מקנה למחזיק בה זכות לקנות או למכור נכס בשווי של110,000 ₪.

פרמיה – מחיר האופציה. המחיר שבו נסחרת האופציה בבורסה.

אופציה אירופית –מאפשרת מימוש של האופציה במועד המימוש בלבד.

אופציה אמריקאית – מאפשרת מימוש של האופציה במהלך חיי האופציה ולא רק במועד אחד. לכאורה, לאופציה אמריקאית ערך גבוה יותר מאופציה אירופית אולם למעשה, כאשר ניתן לסחור בהן במהלך חיי האופציה, אין הבדל בתמחור בין שני סוגי האופציות.

כתב אופציה (warrant)  – זוהי אופציית קול הנסחרת על מניות בבורסה. כתבי אופציה הם אמריקאיות ובמימוש האופציה העסקה היא עסקת מסירה, כלומר מי שמממש את האופציה משלם את תוספת המימוש ומקבל את המניה.

כתיבה – פעולת מכירה ב"חסר" של האופציה, כלומר מכירה של אופציה כאשר אין אנו מחזיקים אותה. כנגד הכתיבה חייב הכותב בביטחונות. הצורך בביטחונות נובע מכך שכותב האופציה צריך לשלם כסף כדי לסגור את הפוזיציה שלו. נוסף על כך הוא חשוף להפסד שעשוי לנבוע מעלייה במחיר נכס הבסיס או משינוי אחר. על כן מחויב הכותב להפקיד ביטחונות. גובה הביטחונות נקבע על ידי הבורסה באמצעות "מערכת התרחישים".

ערך זמן וערך פנימי

נהוג לחלק את מחיר האופציה לשניים:

ערך פנימי – שווי האופציה אם הייתה מגיעה למימוש מידי. שווי זה יכול להיות חיובי או אפס.

ערך זמן – ההפרש בין המחיר הנוכחי של האופציה לערך הפנימי שלה.

לדוגמה, אופציית קול המקנה זכות לרכוש את מדד המעו"ף במועד מסוים במחיר של 410 ומחירה 1,300 ש"ח. מדד המעו"ף עומד כיום על 415.

אם האופציה הייתה מגיעה למימוש, קונה האופציה היה מזוכה בסך של 500 ₪

(5 נקודות X 100 יחידות מדד מעוף),על כן הערך הפנימי הוא 500 ש"ח.

800 ש"ח נוספים משלם קונה האופציה בגלל גורם הזמן והאפשרות להרוויח יותר עד למועד פקיעת האופציה.

אופציה בתוך הכסף, בכסף ומחוץ לכסף

אופציה בתוך הכסף – אופציה שיש לה ערך פנימי חיובי ולא זניח. אופציית קול במחיר מימוש נמוך ממחיר הנכס ואופציית פוט במחיר מימוש גבוהה ממחיר הנכס יהיו אופציות בתוך הכסף.

אופציה מחוץ לכסף – אופציה שהערך הפנימי שלה הוא 0 וגם שינויים קטנים במחיר הנכס לא יהפכו את הערך הפנימי לחיובי. אופציית קול שמחיר המימוש שלה גבוה ממחיר הנכס ואופציית פוט במחיר מימוש נמוך מחיר המכס יהיו אופציות מחוץ לכסף.

אופציה בכסף –  אופציה שמחיר המימוש שלה זהה או קרוב למחיר הנכס.

ש. האם אופציות הן מכשיר הצמדה מסוכן?

ת. התשובה תלויה באופי השימוש בהן. ניתן להקטין מאוד את הסיכון כאשר משתמשים באופציות ולחלופין ליטול סיכונים גדולים. הבה ניתן דוגמה כדי להבהיר את הנושא.

כל אופציית מעוף נסחרת על 100 יחידות מדד. אם מדד המעוף עומד על 1,100, אז אופציה אחת תכסה עבור סכום של 110,000 ₪ של השקעה במניות. נניח שעומד לרשותי סכום של 110,000 ₪, אם במקום לרכוש בכל הסכום מניות, אקנה אופציית קול בסכום של 1,000 ₪ ואשאיר 109,000 ₪ בפיקדון הרי שהקטנתי מאוד את הסיכון. גם אם אאבד את שווי האופציה, סכום של 109,000 ₪ בפיקדון.

אם לעומת זאת ארכוש בכל הכסף אופציות, אוכל לקנות 110 אופציות בשווי של 1,000 ₪ כל אחת, אני מסכן את כל כספי. במקרה זה, אם ימחק שווי האופציה ימחק כל כספי.

לסיכום, שימוש חכם ונכון באופציות יכול להקטין ולשלוט טוב יותר בסיכון לעומתו, שימוש לא אחראי עלול להיות מסוכן מאוד.

ש. מה הקשר בין שווי המניה לשווי חברה.

ת. גישה הערך מול גישה טכנית, מהי הגישה בבתי השקעות:

אם יש בשוק שתי מניות בלבד, האחת ירדה ממחיר של 100 למחיר 60 והשנייה עלתה ממחיר של 100 ל-290 באיזו מניה  נשקיע?

רוב המשקיעים \ בתי השקעות יבחרו את המניה שירדה כי היא נחשבת זולה. החלטה כזו עלולה להתברר כשגויה מאוד לטווח קצר. דרך קבלת החלטות של  מי שיבחר במניה שירדה היא גישת הערך ולעומתו משקיע שבחר במניה שעלתה פועל על פי הגישה הטכנית.

גישת הערך או הגישה הכלכלית מניחה שקיים ערך למניה המהווה את השווי ההוגן שלה. על פי גישה זו נרכוש את המניה אם נעריך שמחירה זול ביחס לשוויה האמיתי. אם מחיר המניה ירד, מחירה הופך אפילו אטרקטיבי יותר וצריך להוביל לקניות נוספות. גישה זו מנחה את קבלת ההחלטות של רוב האנשים משום שהנטייה הטבעית של האדם היא לסמוך על עצמו ועל הערכותיו ונוח לו לקבל החלטות על פיהן. תופעה זו נכונה במיוחד עבור מי שלומד כלכלה ומנהל עסקים. הסטודנטים משננים מודלים המניחים שהשוק הוא יעיל, שמחיר מניה אכן משקף את השווי האמיתי שלה וכך מתקבעת יותר גישה וצורת מחשבה זו.

החברות שמניותיהן נסחרות פועלות ומגדילות את רווחיהן ובהמשך גם את הערך עבור המשקיעים אבל החיסרון הגדול של גישת הערך הוא שהיא מצליחה לטווח ארוך ולא לטווח הקצר. מחירי מניות יורדות בתקופות מסוימות בעשרות אחוזים ובתקופות אחרות עולות במאות אחוזים גם אם לא השתנה מאום בפעילות החברה.

מי שפועל על סמך הגישה הטכנית, יפעל בצורה הפוכה. עליית מחיר תוביל אותו למסקנה שהמחיר צפוי להמשיך לעלות וירידת מחיר תוביל למסקנה שכדאי למכור כי המחיר צפוי לרדת. היתרון של קבלת החלטות כזו הוא האפשרות ליצירת רווח או הימנעות מהפסד גם בטווח הקצר. גישה זו מותאמת להשקעה על פי מגמות שוק שעשויות להמשך חודשים בודדים  או אפילו ימים או שעות שכן כאשר מתפתחות מגמות יש להן נטייה להמשך ואנו יכולים לנצל אותן להפקת רווחים או למניעת הפסדים. מתברר כי פעילות כזו אינה קלה ורוב בתי ההשקעות נמנעים מלפעול על פיה. לפיכך כמעט כל בתי ההשקעות מקבלים החלטות על פי גישת הערך שעובדת לטווח ארוך בלבד.

כיצד ניתן להרוויח בשיטת הערך ב בתי השקעות ולכמה רווח יש לצפות?

הרווח מהשקעה במניות נובע מהרווחיות והצמיחה של החברות. משקיעים רבים מאמינים שבמניות מרוויחים עשרות אחוזים בשנה ואכן יש תקופות של תשואות כאילו אבל אם מתחשבים גם בתקופות בהן המניות יורדות מקבלים רווח ממוצע של כ-10% לשנה. הכספים שאינם מושקעים במניות,  מושקעים באיגרות חוב. כמו במניות, גם איגרות החוב עשויות להניב תשואה של עשרות אחוזים או הפסדים בשיעור דומה אך התשואה לטווח הארוך עומדת על כ-4% לשנה. לפיכך, אם נתעלם מעמלות ומיסוי, תיק השקעות המכיל 50% במניות ו50% באיגרות חוב יניב תשואה ממוצעת שנתית של כ-7%%.

רווח זה עשוי להיות גבוה בהרבה בתקופות מסוימות או הפסד צורב בתקופות אחרות אבל אם נמתין בסבלנות וללא שינויים ופאניקה זהו הרווח הממוצע שניתן לצפות לו. אחת הבעיות היא שגם מי שאמור לקבל החלטות על פי גישה זו לא ימתין בסבלנות כאשר יספוג הפסדים ולעומת זאת יכנס למניות אחרי עלייה ניכרת ולעיתים יספוג אחר כך הפסד כואב. דרך התגובה של המשקיע הממוצע וקבלת ההחלטות שלו גורמת לכך שירוויח פחות מ-7% בממוצע בתיק השקעות שבו 50% מניות.

ש. מהו ניתוח טכני?

ת. ניתוח טכני הוא נושא שנוי במחלוקת בשוק ההון. חלק רואים בו כדבר לא רלוונטי (בלשון המעטה) ולעומת זאת, אני רואה בו כלי לניתוח הפסיכולוגיה של המשקיעים והדרך לפיה הם מקבלים החלטות. מתברר כי ניתן לשפר את הסיכויים לחזות נכון את מה שצפוי לקרות על ידי הבנה של דרך המחשבה ואופי התגובה של משקיעים בקבלת החלטותיהם והכל על סמך התנהגות המחירים בעבר.

למעשה הכל התחיל בעיתונאי צ'ארלס דאו שיחד עם אדוארד ג'ונס הקימו את מדד הדאו-ג'ונס. דאו טען שניתן לחזות מה יקרה בין השאר באמצעות התבוננות בנקודות שיא ושפל של מחיר הנכס ובעזרת בחינת "מחזורי המסחר" כלומר כמות הסחורה העוברת מהמוכרים לקונים.

בבסיס הניתוח הטכני יש צורך להבין כי קיימת מלחמה מתמדת בין מוכרים לקונים.  כאשר יש עודף של קונים המחיר עולה וכאשר יש עודף של מוכרים המחיר יורד.

נקודת שפל היא נקודה בה הגרף עובר מירידה לעלייה או לחילופין השוק עובר מעודף של מוכרים לעודף של קונים. כמובן שלא מדובר בקונה או מוכר בודד אלה בממוצע של כל הקונים והמוכרים גם יחד. חשוב לבחון את נקודת השפל שבאה אחרי, אם היא גבוהה יותר אז משמעות הדבר היא שהקונים לא המתינו שהמחיר ירד לרמה הקודמת כדי לקבל החלטת קנייה והיו מוכנים לשלם מחיר גבוה יותר ולהתגבר על המוכרים. נקודות שפל המסודרות בסדר עולה יצביעו על כניסת כסף לשוק מצד הקונים ונקודות שפל המסודרות בסדר יורד יצביעו על יציאה של כסף.

נקודת שיא היא נקודה בה הגרף עובר מעלייה לירידה או לחילופין השוק עובד מעודף של קונים לעודף של מוכרים. חשוב לבחון את נקודת השיא שבאה אחרי, אם היא גבוהה יותר אז משמעות הדבר היא שכדי לשכנע את המוכרים למכור, היה צריך המחיר לעלות יותר מהרמה הקודמת כלומר רק שער גבוה יותר שכנע את המוכרים להיפטר מהסחורה שלהם. לפיכך נקודות שיא המסודרות בסדר עולה מרמזות על כניסת כסף לשוק מצד המוכרים כמו שנקודות שיא יורדות יצביעו על יציאה של כסף מהשוק.

בואו נתבונן בהתנהגות מדד המעוף מתחילת הירידות בספטמבר 2007 ועד היום. הירידות התאפיינו בנקודות שיא ושפל יורדות שנמשכו עד ה-20 בנובמבר 2008 כאשר המעוף הגיע לשפל של 592 נקודות. והם מצביעות על עודף המוכרים שגרמו למפולת. לאחר תקופה של התייצבות שנמשכה עד סוף מרץ 2009 החל מדד ת"א 25 בעלייה ונקודות השיא והשפל המסודרות בסדר עולה מצביעות על כניסת כספים לשוק המניות.

 

גרף המעו"ף

הבסיס של הניתוח הטכני בנוי על התבוננות בנקודות השיא והשפל. כאשר השוק עולה נצפה לראות את נקודות השיא והשפל מסודרות בסדר עולה וכאשר מחיר הנכס יורד נצפה לראות את נקודות השיא והשפל מסודרות בסדר יורד.